# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1633/64/6/

וזה שאיתא בכתבים (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק א): " ב 'יומו ת 'תן ש' כרו" - ראשי תבות ' שבת', כי מצוה זאת מסגלת ביותר להמשיך עליו קדשת שבת, כי בשבת הוא בטול כל העבודות כל הל"ט מלאכות, כי בשבת הוא אהבה ורצון שנתבטלים כל הדינים וכל הכעס, כמו שאומרים (זהר תרומה קלה:): ' וכל שלטני רגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מנה ' (כל השולטים מצד הרגז ובעלי הדינים, כלם בורחים ומסתלקים ממנה). ועל־כן באמת נמשך משבת כל ההשפעות וכל הברכות וכל העשירות, כמו שאיתא בזהר הקדוש (זהר בשלח סג:): ' דמנה מתברכין כל שתא יומין ' (שממנה מתברכים כל ששת הימים). וצריכין להמשיך קדשת שבת בכל יום, ולהמשיך עליו קדשת שבת שהוא הפך הכעס והדין. ועל־כן מסגל לזה פריעת שכר שכיר ביומו, כנ"ל, כי פריעת שכר שכיר ביומו הוא בחינת בטול הכעס והמשכת השפע והעשירות, שהם בחינה אחת וכנ"ל: