# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1699/62/12/

וזה בחינת ענין בלעם שהפך ה' הקללה לברכה, כמו שכתוב (דברים כג, ו): ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך - כי בלעם חשב לקלל את ישראל, חס ושלום, על־ידי חטא העגל, כמו שכתוב (במדבר כד, א): "וישת אל המדבר פניו", כמו שפרש רש"י, כי על־ידי עבודה־זרה מפרידין החיות הנמשך מבחינת כסדר מבחינת מ"ה, ואזי הולך שלא כסדר, ואזי תוכל הקללה, חס ושלום, לחול, כי עקר אחיזת הקללה שהוא דינים, הוא על־ידי בחינת שלא כסדר. וזה בחינת הקללה שנתקללו מחטא אדם הראשון, כנ"ל. והכל תלוי בהדבור, שהוא בחינת מלכות, שלא כסדר, שכל בחינת שלא כסדר נעשה על־ידי שנפרד מבחינת כסדר על־ידי חטא עבודה־זרה, בחינת "נרגן מפריד אלוף" כנ"ל, אזי יכולין להפך הדבור לקללה, חס ושלום. אבל השם־יתברך חמל על ישראל והפך הקללה לברכה, כמו שכתוב: ויהפך ה' וכו', 'ויהפך' דיקא. כי ברחמיו חמל על ישראל, והיה ממשיך חיות מבחינת מ"ה כסדר לבחינת שלא כסדר, ועל־ידי־זה נתהפך הכל כסדר בבחינת פנים בפנים. וזהו ויהפך דיקא - שנתהפך בחינת שלא כסדר שמשם השתלשלות אחיזת הקללה, חס ושלום, לבחינת פנים - לבחינת ברכה, כנ"ל.

וכל זה היה על־ידי משה, כי איתא שם במאמר הנ"ל, שמשה היה יכל לקשר עצמו עם הפחות שבפחותים, כי יש בחינת אלקות אפלו בדיוטא התחתונה וכו', נמצא, שעל־ידי משה רבנו, עליו השלום, כל ישראל הם סמוכין תמיד להשם־יתברך, ואפלו כשהם חוטאים, חס ושלום - אינו מסתיר פניו מהם, כי משה מקשרם להשם־יתברך תמיד, כי הוא מוצא אלקות אפלו בהקל שבקלים ועל־ידי־זה מקשרו להשם־יתברך.

וכל זה פתח משה דרך כבושה בארבעים ימים אחרונים של קבלת התורה כמובא שם, כי על־ידי התורה הקדושה שהמשיך משה לישראל, על־ידי־זה ישראל מקשרים לעולם בו יתברך, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון (ברכות נז.), ו"תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט, ח) - מדרכי מיתה לדרכי חיים, כי התורה "מחכימת פתי". ואפלו מי שנפל למקום שנפל, והוא רחוק מאד מהשם־יתברך על־ידי מעשיו הרעים, אף־על־פי־כן יכול להתקרב להשם־יתברך בקל על־ידי למוד התורה הקדושה, כי התורה הקדושה יורדת אפלו למי שהוא בעמקי הקלפות, בשאול תחתיות, חס ושלום. ומעוררת אותו ומקרבת אותו להשם־יתברך, בבחינת (איוב כח, כב): "אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה", הינו שאפלו מי שהוא בדיוטא התחתונה, חס ושלום במדור הקלפות, שהם בחינת "אבדון ומות" - גם הם שומעים שמעה של התורה שהיא נותנת לפתאים ערמה, כי אוריתא מכרזת תמיד (משלי א, כב): "עד מתי פתים תאהבו פתי" וכו':

והכלל, שהתורה הקדושה היא יורדת אפלו בעמקי תהום, לעורר אפלו את הפחות שבפחותים, להשם־יתברך. ועל־ידי עסק התורה - יכולין להתקרב להשם־יתברך אפלו משאול תחתיות, חס ושלום, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כב.): 'אין דברי תורה מקבלין טמאה', ועל־כן אפלו הזבין והמצרעים וכו' עוסקין בתורה וכו' - זה רמז שאפלו אלו שהם בסטרא דמסאבותא, גם הם צריכין לעסק בתורה, כי התורה תקרב גם אותם להשם־יתברך, כמו שכתוב (דברים לא, יז־כא): "והסתרתי פני וכו' וענתה השירה הזאת לפניו" וכו', כי לא תשכח מפי זרעו". הינו שאפלו כשישראל הם חוטאים חס ושלום, ועל־ידי־זה היו מתרחקים מהשם־יתברך בבחינת הסתרת פנים, חס ושלום, אבל התורה תקרב אותם, אפלו בעת שהם נזופים ורחוקים, חס ושלום, מצד מעשיהם, אף־על־פי־כן התורה תרד עמהם למקום שהם שם, וממקום שהם - תקרב אותם להשם־יתברך ותחזירם בתשובה, בבחינת "וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח" וכו'.

וזה שכתוב (משלי ו, כב): "בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (אבות ו, י): 'בשכבך בקבר'; הינו אפלו כשאתה שוכב בסטרא דמותא, חס ושלום - גם אז התורה תשמר עליך ותקרב אותך להשם־יתברך כנ"ל, וכמבאר כל זה היטב במאמר 'אני ה' הוא שמי' וכו' (סימן יא), שעל־ידי דבורי התורה יכולין לצאת ממדרגה פחותה ושפלה למדרגה גבה מאד, כי דבורי התורה מאירין לו, כי הם בחינת 'צפרתא דקאי עד קרסליה במיא' בבחינת "ותגל מרגלתיו" וכו', 'ורישיה מטי' וכו', עין שם.

נמצא, שמיום שזכינו בחמלת ה' לקבל את התורה על־ידי משה רבנו, עליו השלום, מיום ההוא אין שום הרחקה לישראל מהקדוש־ברוך־הוא לעולם, כי תמיד הם סמוכין להשם־יתברך על־ידי התורה שיורדת ועולה עמהם כנ"ל, וזהו עקר נתינת התורה לישראל. כי גם קדם נתינת התורה היו הצדיקים הגדולים במעלה עובדים השם־יתברך במדרגה גבה מאד, כגון האבות וכו', ומה שהיה הוא שיהיה, ובודאי גם עכשו יש צדיקים גדולים במעלה בכל דור, בחינת בני עליה, שאפלו אם לא נתנה תורה - היו גם כן יכולים להתקרב להשם־יתברך ולעבדו באמת, ועקר המעלה הגדולה ביותר של נתינת התורה הוא, שעל־ידי התורה גם הפחות שבפחותים יכול להתקרב להשם־יתברך ממקום שהוא כנ"ל, וכל ישראל זוכים להתקרב אליו על־ידי התורה הקדושה. ואף־על־פי שבודאי להגדולים במעלה הוא גם כן זכות גדול נתינת התורה הקדושה, בבחינת (משלי א, ה): "ישמע חכם ויוסף לקח" וכו', אף־על־פי־כן עקר החמלה והחסד של השם־יתברך אשר נתן את התורה הקדושה הוא בבחינה הנ"ל, שהתורה היא דרך כבושה - שעל ידה יכול להתקרב אפלו הפחות שבפחותים ממקום שהוא - להשם־יתברך.

ועל־כן על־ידי נתינת התורה הקדושה - אין כח להקללה, חס ושלום, שתחול בישראל, אף־על־פי שחטאו בעבודה־זרה והפרידו החיות מאדם לחוה לבחינת מלכות, שהוא בחינת שלא כסדר, שמשם השתלשלות אחיזת הקללה, חס ושלום, כנ"ל, אף־על־פי־כן התורה מקשרת אותם תמיד להשם־יתברך כנ"ל, כי זהו בחינת הדרך כבושה שעשה משה, כנ"ל, ומאחר שהשם־יתברך עמהם תמיד על־ידי התורה הקדושה שהוא אחדותו יתברך, על־כן לעולם אין כח בהקללה לחול עליהם, חס ושלום. כי התורה היא בחינת חכמה, כי אוריתא מחכמה עלאה נפקת הינו בחינת מ"ה כנ"ל, כי התורה היא בחינת אדם, בבחינת (במדבר יט, יד): "זאת התורה אדם", בחינת אדם מ"ה, ועל־ידי התורה הקדושה לעולם נשפע החיות מבחינת מ"ה כסדר לבחינת שלא כסדר, אף כשהם חוטאים לפניו כנ"ל, ועל־כן אין כח בהקללה שתחול עליהם, חס ושלום, בשום אפן, כנ"ל.

וזהו שאמר בלעם, אחר ששת אל המדבר פניו, אמר (במדבר כד, ה): מה טבו אהליך יעקב. 'מ"ה' דיקא, כי ברכם מעין הקללות שרצה לקללם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קה:), הינו שאמר, שבחינת מ"ה, שמשם כל הטוב, והברכה בחינת כסדר, לעולם משפיע בהם על־ידי אהליך יעקב, הינו על־ידי אהלים שעוסקים בהם בתורה, כי על־ידי־זה לעולם הם מקשרים בו יתברך בבחינת מ"ה, שהוא בחינת התורה, ועל־ידי־זה הם תמיד בבחינת כסדר, כי בחינת שלא כסדר - נתהפך לבחינת כסדר, אפלו כשהם בדיוטא התחתונה על־ידי התורה הקדושה שהיא בחינת מ"ה כנ"ל, שעל־ידי־זה נתהפך הקללה לברכה, נתהפך דיקא, כנ"ל.

וזה שאמר שם (במדבר כד, ו): כנחלים נטיו כאהלים נטע ה' כגנות עלי נהר וכו' כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות טז.): 'מה נחלים מעלין את האדם מטמאה לטהרה אף דברי תורה מעלין את האדם' וכו', הינו כנ"ל, כי התורה מקרבת את האדם אפלו מעמקי הטמאה, חס ושלום, ומטהרת אותו ומקרבת אותו להשם־יתברך, כנ"ל. וזהו כגנת עלי נהר כי על־ידי התורה הם לעולם קרובים אליו יתברך כנ"ל, ואינן נפסקין ממנו יתברך לעולם, כמו הגן שהוא אצל הנהר, שהמים משקין אותו תמיד ואינן נפסקים ממנו לעולם, כמו כן הם מקשרים בו יתברך תמיד על־ידי התורה, ותמיד נמשך להם החיות מבחינת מ"ה אדם שהוא בחינת התורה, כנ"ל: