# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1699/62/2/

והכלל, שכשמקשרין את מחשבתו בהקדוש־ברוך־הוא בשם הויה ברוך הוא, בבחינת מ"ה, אזי ממשיכין חיות מהקדוש־ברוך־הוא, מבחינת כסדר, לבחינת מלכות שהיא בחינת שלא כסדר, ואזי 'באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן', ואזי נתבטל בחינת שלא כסדר ונעשה הכל כסדר, ואזי הולך להאדם הכל כסדר. אבל כשמפריד מחשבתו מהקדוש־ברוך־הוא, ואין ממשיך חיות מהקדוש־ברוך־הוא, מבחינת מ"ה, מבחינת כסדר לבחינת מלכות, בחינת שלא כסדר, אזי כביכול נפרד בחינת מלכות שלא כסדר מהקדוש־ברוך־הוא מבחינת כסדר, ואזי נעשה, חס ושלום, בחינת שלא כסדר ממש, ואזי הולך להאדם שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, כנ"ל. ועקר הפגם על־ידי גדלות שהוא עבודה־זרה, שזהו בחינת 'אנא אמלך', דהינו שמפריד בחינת מלכות שלא כסדר מהקדוש־ברוך־הוא וכו' כנ"ל. וזה עקר עבודת האדם להמשיך חיות מהקדוש־ברוך־הוא לבחינת מלכות, שהוא בחינת הנהגת העולם, כדי שיתקשר בחינת מלכות בהקדוש־ברוך־הוא, ואז חוזר הכל כסדר, כמבאר לעיל; והבן שם היטב: