# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1699/62/3/

וזה בחינת עבודת השדה, כי השדה הוא בחינת מלכות, בבחינת (דברים כב, כז): "כי בשדה מצאה", כמובא. וזה בחינת (קהלת ה, ח): "מלך לשדה נעבד". כי השדה היא בבחינת מלכות, שהיא חוה, בחינת שלא כסדר. ועקר עבודת השדה כדי להמשיך חיות מהקדוש־ברוך־הוא שהוא בחינת שמים, כמו שכתוב (מלכים ח, לב): "ואתה תשמע השמים", לבחינת ארץ, על־ידי המטר שהיא בחינת החיות והשפע הנשפע משמים לארץ, מאדם לחוה, כי שמים וארץ הם בחינת אדם וחוה, כידוע (זהר חיי שרה קכח:).

וזהו עצם מעלת הגשמים, כמובא בדברי רבותינו ז"ל (תענית ז.), כמו שכתוב (ויקרא כו, ג): "אם בחקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם" וכו'. וכן להפך (דברים יא, טז): "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו'. נמצא, שהתורה תלאה השכר והענש בהמטר, כי באמת המטר היורד משמים לארץ זה מרמז על ההשפעה הנשפע מבחינת אדם מ"ה, דהינו מהקדוש־ברוך־הוא לבחינת מלכות, כנ"ל. וזה עקר תקון כל התורה והמצות כידוע, וכמו שמובא בזהר הקדוש (בראשית לה.), שעקר המטר בא כשחוזרין אנפין באנפין, כמו שאיתא בזהר (אחרי נט:), במעשה כשבא לרבי שמעון עבור גשמים עין שם. כי עקר המטר הוא כשבחינת אדם מ"ה כסדר משפיע לבחינת חוה וכו', ואז חוזר הכל כסדר, ואז הוא בחינת אנפין באנפין, ואז יורד שפע המטר משמים לארץ, שהם בחינת אדם וחוה, כנ"ל. ועל־כן על־ידי פגם עבודה־זרה, שעל־ידי־זה הוא בחינת הסתרת פנים, אזי מפריד השפע מהקדוש־ברוך־הוא לבחינת מלכות, כי זה הוא בחינת (משלי טז, כח): "ונרגן מפריד אלוף", הויה במלוי אלפין, ואז "ועצר את השמים ולא יהיה מטר", כנ"ל.