# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1993/62/4/

נמצא, שעקר קיום המתנה דיקא, הוא על־ידי שמקשרין תחלה הפעל אל הכח, בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה' כנ"ל, שזהו נעשה על־ידי קנין סודר וכנ"ל, ועל־כן מתנת שכיב מרע אינה צריכה קנין, כי מתנת שכיב מרע הוא לאחר מיתה, ואז בשעת ההסתלקות נקשרין שתי הרוחות ביחד - רוח דלעלא ורוח דלתתא, שהם בחינת כח ופעל. נמצא שאז נכלל הפעל בהכח, ועל־כן אז נקנה אליו המתנה בלי שום קנין, כי יוצאת ממילא מרשות לרשות בדבור בעלמא, מאחר שעכשו הפעל והכח נקשרים יחד, שעל־ידי־זה עקר קיום המתנה, על־ידי שהפעל עולה ונתקשר לשרשו, ואזי חוזר ויוצא המתנה מכח אל הפעל, ועכשו נעשה זאת ממילא, ועל־כן אין צריך קנין וגם אין מועיל קנין כלל במתנת שכיב מרע, כי אין קנין לאחר מיתה. כי הקנין הוא שמקשרין הפעל אל הכח, וזה בחינת עקר עבודת האדם בעולם הזה כנ"ל, וזה אי אפשר לאדם לעשות כי אם בחייו - שאז יש לו כח לקשר הפעל אל הכח שזה עקר עבודתו כנ"ל, אבל אחר ההסתלקות אין לאדם כח לעשות זאת, כי 'היום לעשותם ולא למחר'. ועל־כן אין קנין לאחר מיתה, כי אי אפשר אחר־כך להעלות ולקשר בחינת הפעל אל הכח שזה בחינת קנין סודר, כי זה אין האדם יכול לעשות כי אם בחייו כי זהו כלל עבודתו כנ"ל. ועל־כן מתנת שכיב מרע אינו יכול להקנות כי אם בלא קנין דיקא, רק בשעת הסתלקותו הוא מקנה המתנה, כי אז עולה רוח דלתתא ונכלל ברוח דלעלא, שזהו בחינת שעולה הפעל אל הכח ואז נקנה לו המתנה ויוצאת מהכח אל הפעל מהנותן למקבל, וכנ"ל; ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

איתא בספר האלף־בית (ספר המדות, אות אמת, סימן מח): מי שהיה שקרן בגלגול העבר, אזי כשנתגלגל הוא אטר יד; עין במאמר 'ויהי נא פי שנים' הנ"ל, ותבין הדבר קצת. כי יד ימין ויד שמאל הם כח ופעל, ואי אפשר להוציא מכח אל הפעל כי אם על־ידי אמת, ועל־כן כשהוא שקרן וכו' אינו מוציא מכח אל הפעל, וקדם שמוציאין מכח אל הפעל, אזי הכח והפעל נקשרין יחד, ואין נכר בין ימין לשמאל. ועל־כן כשנתגלגל הוא אטר יד, שזהו בחינת שאין נכר בין ימין לשמאל, עין שם מבאר שם מענין אטר יד, עין שם היטב. גם על־פי הנ"ל שצריכין תחלה להעלות הפעל אל הכח, וגם זה תלוי באמת כנ"ל, ומי שהוא שקרן - אינו יכול לקשר הפעל אל הכח, ועל־כן נעשה אטר יד, כי נשאר בבחינת שמאל, שהוא בחינת פעל מאחר שלא העלה הפעל אל הכח: