# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1993/63/2/

וזה בחינת ירשה ששיך לבנים, כי עקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הם הבנים שנשארין אחריו הממלאין את מקומו. ועקר הוא הדעת, הינו כשזוכה - נשארין ממנו בנים שקבלו ממנו דעתו הקדושה, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהדעת הקדוש, כי עקר הדעת הוא לדעת את ה', כמו שכתוב (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו'. וכל אחד מישראל הוא חלק אלוה ממעל, ונשמתו משרשת בהדעת הקדוש הזה שהוא שרש כל הנשמות כלם, כי חכמה הוא שרש הכל, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה עשית". ועל־כן כל אחד מישראל כפי אחיזתו בהדעת הקדוש וכפי מעשיו הטובים - כן נתגלה על ידו ידיעת אלקותו יתברך. וזה עקר השארתו לאחר מיתתו, דהינו מה שהודיע לבניו וצוה אותם שישמרו דרך ה'. וזה הדעת הוא עקר השארתו, כמבאר בהתורה הנ"ל. ומחמת שכל הפרנסה והעשירות נמשך מזה הדעת, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם, על־כן כשאדם נסתלק - מגיע הירשה לבניו, כי משם שרש הממון מבחינת בנים, הינו מהדעת שהשאיר בעולם על־ידי בניו, שמשם נמשך כל העשירות והפרנסה כנ"ל, ועל־כן מגיע להם הירשה, כי משם נמשך הממון כנ"ל: