# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1993/63/3/

וזה מתנת שכיב מרע שהיא גם כן כירשה, כי הדעת שצריכין להשאיר אחריו - הוא כלול משתי בחינות שהם בן ותלמיד, כי צריכין להשאיר אחריו בנים ותלמידים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי כמו שצריכין ללמד לבניו להאיר בהם הדעת הקדוש - כן צריכין ללמד לבן חברו ולהעמיד תלמידים רבים, להאיר בהם הדעת הקדוש לדעת את ה', וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שכל אדם יכול לקים זאת להעמיד תלמידים, על־ידי שמדבר עם חברו ביראת שמים ומעורר אחד את חברו ליראה את ה', לסור מרע ולעשות הטוב, שעל־ידי־זה נעשה כל אחד בחינת תלמיד לגבי חברו, עין שם. ומבחינת הדעת שמאירין בתלמידים כל אחד לפי בחינתו - משם נמשך בחינת מתנת שכיב מרע שהיא כירשה, כי יש כח לאדם להוריש ממונו לאחר על־ידי מתנת שכיב מרע, מאחר שהממון נמשך גם מהדעת שמאירין באחרים שאינם בניו שהם התלמידים. ועל־כן יכול להוריש ממונו לאחרים על־ידי מתנת שכיב מרע, כמו שצריך להאיר דעתו לאחרים שהם התלמידים. כי כמו שהירשה שיך לבנים מחמת שהממון נמשך מהדעת שהשאיר על־ידי הבנים, כמו כן יכול להוריש ממונו לאחרים, כי הממון נמשך גם מהדעת שמאירין באחרים שהם התלמידים כנ"ל, כי הממון נמשך משני הבחינות מבן ותלמיד, כמבאר בהתורה הנ"ל: