# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/1993/63/4/

ועל־כן דיקא כשהוא שכיב מרע - מתנתו כירשה, כי הצדיק וכמו כן כל אדם כשר - מאיר הדעת בבנים ותלמידים כל ימי חייו, כי רק בשביל זה בא האדם לעולם. והעקר הוא שימשיך דעת כזה בבנים ותלמידים - שיתקים הדעת לעולם אפלו אחר הסתלקותו, כי זה עקר השארתו כנ"ל וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל־כן הצדיקים האמתיים בשעת חלים - אז הם מאירין הדעת ביותר בבנים ותלמידים, כמו שמצינו בכמה צדיקים שגלו דעת גדול וקדוש מאד בעת חלים סמוך למיתתם, כגון רבי אליעזר הגדול ורבי שמעון בר יוחאי ורבנו הקדוש וכו'. כי עקר החולאת שנמשך לעולם מה שהאדם חולה קדם מיתתו הוא רק בשביל זה - כדי שיסדר לביתו למען אשר יצוה את בניו ותלמידיו אחריו שידעו את ה' וישמרו דרכיו.

ועל־כן עד יעקב לא הוה חלשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא־מציעא פז.): כי יעקב הראשון שהאיר ביותר בבנים ותלמידים, כי התחלת התגלות הדעת הקדוש לדעת את ה' התחיל מאברהם אבינו, כי הוא גלה אלקותו בעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:), אבל אברהם ויצחק עדין לא היה מטתם שלמה, רק יעקב היה מטתו שלמה (שבת קמו.), והשאיר שנים עשר שבטים - כלם צדיקים שכלם קבלו את דעתו הקדושה, ועל ידם נתקים הדעת הקדוש בעולם. ועל־כן התחיל מיעקב, שיהיה האדם חולה קדם מיתתו, כי הוא טובה גדולה כדי שיסדר לביתו ויצוה את בניו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י בבא מציעא פז. דבור המתחיל רחמי). ועקר הצואה הוא שצריכין לצוותם שישמרו דרך ה', כדי שישאר דעתו גם אחר הסתלקותו לעולם, ועל־כן התחיל זאת מיעקב, כי הוא הראשון שהניח בנים כלם צדיקים, שעל ידם נשאר דעתו בעולם לעולם.

ועל־כן בעת שהיה יעקב חולה וצוה את בניו סמוך למיתתו, אז צעקו כלם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נו:), כי אז בשעה שהצדיק חולה סמוך למיתתו, אז הוא עקר הארת הדעת שמשאיר אחריו וכנ"ל, וכמו כן כל אדם לפי בחינתו, כי כל אדם יכול לקים זאת. וכל אחד צריך להאיר איזה דעת דקדשה בבנים ותלמידים שיהיה נשאר לעולם וכנ"ל. ועל־כן עקר המתנה שהיא כירשה היא מתנת שכיב מרע, כי אז עקר השארת הדעת שמשם נמשך הממון שמחמת זה מגיע הירשה לבניו, וכן יש לו כח לתן לאחרים במתנת שכיב מרע שהיא גם כן כירשה, וכנ"ל: