# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/62/

ענין מצות מעקה ושמירת הנפש מישראל להצילו מכל מיני הזק, כמו שכתוב בשלחן ערוך (חשן משפט, סימן תכז, סעיף א)

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל על פסוק (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת" (סימן רסו) וכו', עין שם:

והכלל, שעל־ידי מצות סכה יכולין לבנות בית, כי סכה היא בחינת שכל וחכמה, בחינת (זהר פנחס רנה:): 'אמא דמסככא על בנין' (האם שמסככת על בניה), בחינת (משלי ב, ג): "אם לבינה תקרא", ועל־ידי־זה דיקא יכולין לבנות לו בית, בבחינת (שם כד, ג): "בחכמה יבנה בית" וכו', עין שם:

וזה בחינת מצות מעקה לביתו, כמו שכתוב (דברים כב, ח): כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל וכו'. כי כשבונה בית חדש, ואזי צריך לבנות ביתו בחכמה וכו' כנ"ל, ועל־כן עקר בנין הבית על־ידי מצות סכה כנ"ל, ועל־כן צריך לעשות מעקה לביתו, כדי להציל ולשמר נפשות ישראל שלא יזקו, חס ושלום, וזה בחינת סכה - בחינת 'אמא דמסככא על בנין', כי השם־יתברך שומר עמו ישראל, ועקר השמירה על־ידי בחינת סכה, בחינת 'אמא דמסככא על בנין', דהינו שכביכול השכינה מגנת ומסככת על בני ישראל - לשמרם ולהצילם מכל מיני הזק. כמו שאנו מבקשין בברכת 'השכיבנו': ופרס עלינו סכת שלומך וכו' ושמר צאתנו וכו', כי עקר השמירה על־ידי בחינת סכה, בחינת 'אמא דמסככא על בנין', כנ"ל.

וכן צוה השם־יתברך עלינו, על כל אחד מישראל - שיהיה משתדל תמיד לשמר ולהציל נפשות ישראל מכל מיני הזק. כי אנו מחיבים ללכת בדרכיו יתברך, כמו שכתוב (דברים כח, ט): "והלכת בדרכיו", ועל־כן גם אנחנו מחיבים כל אחד לשמר ולהציל נפשות ישראל מכל מיני הזק, ועל־ידי־זה שאנו מקימין מצוה זו, דהינו מצות שמירת נפש ישראל, על־ידי־זה אנו מעוררין גם למעלה בחינה זו, דהינו שגם השם־יתברך ישמר אותנו ויגן ויסכך עלינו, בבחינת 'אמא דמסככא על בנין', כנ"ל:

נמצא, שמצוה זו של שמירת נפש ישראל הוא בבחינת סכה, בחינת 'אמא דמסככא' וכו', כנ"ל. ועל־כן צותה התורה עקר מצוה זו בשעה שבונה ביתו, דהינו מצות מעקה לביתו - שהוא בשביל שמירת נפש ישראל שלא יזק, כי דיקא בשעת בנין ביתו - צריך להשתדל לעסק במצוה זו של שמירת הנפש, כי על־ידי שעושה מעקה ושומר נפשות ישראל שלא יהיו נזוקים, חס ושלום, וזה בחינת סכה, בחינת 'אמא דמסככא על בנין' כנ"ל, על־ידי־זה דיקא יכול לבנות ביתו, כי עקר בנין הבית על־ידי בחינת סכה כנ"ל, ועל־ידי מצות מעקה שהוא בשביל לשמר נפשות מהזק, על־ידי־זה מקים בחינת סכה, בחינת 'אמא דמסככא' כנ"ל, ועל־ידי־זה דיקא יכולין לבנות בית, בחינת "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית" כנ"ל, כי סכה היא בחינת שכל כנ"ל, ועל־ידי־זה עקר בנין הבית, בחינת "בחכמה יבנה בית", כנ"ל.

ועקר השמירה מהזק הוא על־ידי השכל, כמו שכתבנו כבר כמה פעמים (הלכות נזיקין הלכה ב', ועוד), כי על־ידי שלמות השכל נתבטלים כל מיני הזק, בבחינת (ישעיה יא, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה" וכו'. נמצא, כשעושה מעקה ושומר מהזק - זה בחינת שלמות הדעת, כי כשבא הזק על ידו, חס ושלום, זה בחינת פגם הדעת, כמובא במקום אחר (סימן ח' תנינא, ספר האלף בית, דעת, סימן כה). אבל השמירה מהזק, בחינת מצות מעקה, זה בחינת שלמות הדעת, בחינת סכה, בחינת 'אמא דמסככא על בנין' לשמרם מכל מיני הזק, ועל־ידי־זה עקר בנין הבית בבחינת "בחכמה יבנה בית", כנ"ל.

ועל־כן צותה התורה: כי תבנה בית חדש, הינו כשאתה רוצה לעסק בבנין הבית, ואז אתה צריך להמשיך בחינת סכה, בחינת שלמות הדעת, בבחינת "בחכמה יבנה בית" כנ"ל, ועל־כן ועשית מעקה לגגך - כדי לשמר נפשות ישראל, ועל־ידי־זה נמשך בחינת 'אמא דמסככא על בנין', בחינת סכה, ועל־ידי־זה עקר הבנין, כנ"ל.

וזהו ולא תשים דמים בביתך - כי התגברות הדמים הם הפך השכל, כי התגברות הדמים הם בחינת כעס, שמשם באים כל ההזקות, כי מהם בא הרוח שטות של כל החטאים שבאים מהתגברות הדמים, כמובא במקום אחר (סימן עב), והם בחינת רוח הבהמיות, שהוא הפך בחינת סכה, כמבאר במאמר הנ"ל עין שם. ועל־כן כשאתה בונה ביתך - אתה צריך להמשיך שכל, בחינת סכה, על־ידי מצות מעקה כנ"ל, כי על־ידי־זה עקר בנין הבית כנ"ל. ולא תשים דמים בביתך דיקא, הינו כי אתה צריך להמשיך שכל בחינת סכה על־ידי מצות מעקה כנ"ל, כי על־ידי־זה עקר בנין הבית, כנ"ל. ולא תשים דמים בביתך דיקא, הינו כי אתה צריך להשמר שלא יגרם הזק, חס ושלום, על־ידי ביתך, כי זהו קלקול הבית, כי ההזק הוא פגם הדעת שעל־ידי־זה קלקול הבית, כי עקר הבית על־ידי חכמה, כנ"ל.

וזהו כי יפל הנפל ממנו, כי אנו צריכין לשמר נפשות ישראל, כדי להמשיך בחינת 'אמא דמסככא על בנין' - כדי להקים סכת דוד הנפלת, כי כשאחד מישראל נופל ונזק, חס ושלום, בגשמיות או ברוחניות, חס ושלום, אזי כביכול, יש צער להשכינה, כידוע, ואזי השכינה, חס ושלום, בבחינת "סכת דוד הנפלת". ולהפך כששומרים נפש מישראל מנפילה והזק, אזי כביכול מקימין השכינה מנפילתה בבחינת 'אקים את סכת דוד הנפלת', כי השכינה עם ישראל תמיד, כידוע, כי שמירת נפש ישראל - זה בחינת 'אמא דמסככא על בנין', ועל־ידי־זה מקימין "סכת דוד הנפלת".

וזה בחינת מעקה כנ"ל, כדי שלא יפל הנופל, שאזי הוא, חס ושלום, בחינת "סכת דוד הנפלת", על־כן צריכין לעשות מעקה כדי להשמר מזה, ואזי נמשך בחינת 'אמא דמסככא' וכו' כנ"ל, ואזי נתקים: 'אקים את סכת דוד הנפלת', במהרה בימינו, אמן; ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

ועין במאמר הנ"ל, ענין סכה שהוא בחינת שכל, בחינת גדר האדם, הפך גדר הבהמה, שהוא העדר הדעת. וזהו (דברים כב, ח): ולא תשים דמים בביתך, כי התגברות הדמים הם בחינת בהמיות, בחינת רוח שטות הבא מהתגברות הדמים, כמובן במקום אחר, שהם הפך בחינת סכה כנ"ל, והם מקלקלים את הבית, כנ"ל [כל זה שיך לעיל]:

ועין בעץ חיים בשער אבי"ע ענין מצות מעקה. שם מובן שעקר המעקה נמשך מבחינת בינה, עין שם, ובינה היא בחינת 'אמא דמסככא על בנין', נמצא, שמעקה היא בבחינת סכה, כנ"ל:

הלכה ג' - בהלכות חובל בחברו הלכה ג' (אות יז): בריך רחמנא דיהיב לן ארין תליתאי