# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/64/10/

ועל־כן משה לא א מר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי משה היה אז בעת גדלתן של ישראל, כשהיו מוכנים לילך לארץ־ישראל ולכבש שלשים ואחד מלכים ולבנות הבית־המקדש, על־כן לא הזכיר בפרוש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד - שמרמז שיהיו כמה וכמה ירידות לישראל בכלל ובפרט, שהם כלל הגליות, ואף־על־פי־כן השם־יתברך יגמר את שלו, כי עתה בעת גדלתן - אין צריכין להזכיר זאת בפרוש, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (שמות ג, יד): "אהיה אשר אהיה", שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות ט:), "אהיה" עמהם בצרה זאת - "אשר אהיה" עמהם בשעבוד מלכיות. אמר משה: רבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה. והודה לו השם־יתברך ואמר, 'כה תאמר אהיה שלחני אליכם', נמצא, שאין צריכין להזכיר אז צרת שעבוד מלכיות, על־כן לא הזכיר בפרוש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וגם כי התורה נתנה בפמבי, כמו שכתוב (ישעיה מח, טז): "לא מראש בסתר דברתי". ועל־כן לא היה אפשר להזכיר בתורה: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי הוא בבחינת סוד, כי צריכין לומר אותו בחשאי, כי באמת יש בזה סודות נוראות עמקות מאד מאד, איך השם־יתברך יגמר את שלו ויגלה מלכותו, אחרי אשר התפשט השקר כל־כך, ונתקים (דניאל ח, יב): "ותשלך אמת ארצה", ואף־על־פי־כן השם־יתברך גומר תמיד כרצונו, ומלכותו ואמונתו לעד קימת, שזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד - שצריכין לומר אותו בחשאי וכנ"ל: