# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/64/11/

ועל־כן ביום הכפורים - אז אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם (ארח חיים, סימן תריט, סעיף ב), כי ביום הכפורים אז הוא סליחת עונות, ואז נתקים מה שמובא בתורה הנ"ל - "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו" (ירמיה נ, כ), כמו שמבאר שם, עין שם, שזהו בחינת שכל הירידות נתהפכין לעליות, על־כן אז אין מתיראין מהשטן והסטרא־אחרא, על־כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, כי אז ביום הכפורים הוא תקון חטא העגל, שעל־ידי־זה נלקחו שני הכתרים מישראל ואז נחזרו הכתרים לישראל, כי אז עולין עד הכתר, כידוע (פרי־עץ־חיים, יום הכפורים, פרק ג), ואז זוכין לנעשה ונשמע בשלמות, שהוא עזות דקדשה בשלמות, ועל־כן זוכין אז לכל הקולות דקדשה, כמובא בכונות (שם), שהמלכות נזון אז מקולות, הינו כנ"ל, כי עקר מלכות דקדשה הוא על־ידי עזות דקדשה, שהוא בחינת קולות, על־כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, מאחר שכבר נתהפכו כל הירידות לעליות - שוב אין לנו להתירא כלל, ואז צועקין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד - שהוא יתברך גמר ויגמר הכל כרצונו ומלכותו מברך לעולם ועד.

ועל־כן מתעטפין ביום הכפורים בציצית גם בערב - יותר מכל השנה, כי כל המשכות האורות שצריכין להמשיך ביום הכפורים שהם בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת תקון חטא העגל, בחינת מלוי פגם הלבנה, הכל אי אפשר להמשיך כי אם על־ידי תקון הציצית, שהם בחינת לבושין קדושים להמשיך האור על ידם, בחינת "עטה אור כשלמה", כנ"ל: