# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/64/12/

ועל־כן אומרים פרשת ציצית בקריאת־שמע, כי קריאת־שמע שהיא אמונת היחוד, שזוכין על־ידי נעשה ונשמע כנ"ל, כל זה הוא בחינת ציצית, שהם לבושין קדושים שעל ידם ממשיכין כל האורות, גם ציצית הם בבחינת שנתהפכין העונות לזכיות, בבחינת "אם יהיו חטאיכם וכו' כצמר יהיו" - שזהו בחינת מה שנתעטף השם־יתברך בטלית וסדר שלש עשרה מדות של רחמים (ראש השנה יז:), שעל ידם מחילת כל העונות עד שנתהפכין לזכיות, שזהו בחינת "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו", שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, שכל זה הוא בחינת קריאת־שמע, בחינת שמע, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואהבת וכו' וכנ"ל, על־כן קבעו שם פרשת ציצית, כי הם בחינה אחת, וכנ"ל:

ראשי פרקים

[בין המצרים ואחר כך תשעה באב - שאין מניחין בבקר טלית ותפלין (ארח חיים, סימן תקנה, סעיף א), שהם בחינת עזות דקדשה, "לבש ה' עז" (תהלים צג, א), מנין שהתפלין הם עז לישראל וכו' (ברכות ו.), ואחר כך שבת נחמו - שמנחמין משמחין ומחזקין ישראל בכל מיני התחזקות, שהם בחינת עזות דקדשה, והם שבע דנחמתא כנגד שבעה רועים, שאי אפשר להתקרב להם כי אם על ידי עזות, ותרתי דתיובתא כנגד שני הכתרים נעשה ונשמע, שעל ידי זה זוכין לבחינת "ביום ההוא" וכו', כנ"ל]:

הלכות מעקה ושמירת נפש הלכה ה' - בהלכות נזיקין הלכה ה':

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

השלמה מכתב יד

ל הלכות נחלות הלכה ד' לפני סעיף ח' - (דף קא).

וזה בחינת גדל המעלה של סמיכות גאלה לתפלה, שהפליגו רבותינו ז"ל במעלתה, ועקר המעלה הוא בבחינה הנ"ל, שעל ידי שאומר ומספר ענין גאלת מצרים, ומזכיר גדל הנסים והנפלאות שעשה השם יתברך עם אבותינו אז על ידי תפלתם, כמו שכתוב (שמות ב, כד): "וישמע אלקים את נאקתם" וכו'' על־ידי־זה אנו בטוחים שגם עתה ישמע ויקבל תפלותינו, ועל זה אנו מתחזקים בתפלה להתפלל בכונה גדולה, ובשביל זה יקר מאד סמיכות גאלה לתפלה, הינו כנ"ל.

ועין ברבנו יונה בתחלת ברכות, מבאר שם כדברינו על מאמר רבותינו ז"ל: 'איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאלה לתפלה' וכו'. וזה לשונו: ויש להקשות, וכי מפני שסומך גאלה לתפלה יש לו שכר כל כך וכו', ומסיק בשם מורו הרב, שכיון שמזכיר עכשו אותה הגאלה שבטחו אבותינו בשם והצילם ומתפלל מיד – נמצא, שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל וכו', ולפיכך זוכה בסבתו לחיי עולם הבא; עד כאן לשונו בקצור, עין שם, הרי מבאר כדברנו הנ"ל, ברוך־השם שכונתי לדעת החסיד הקדוש זצ"ל.

השלמה מכתב יד (שיך לראשי פרקים הלכות נזיקין הלכה ד' (עמוד 250))

ראשי פרקים להלכות פסח וספירה על פי התורה 'מישרא'

עמר שעורים כלליות כל הצמצומים. שערות שהם בחינת ימי הספירה בחינת עמר נקא, בחינת רחמים עליונים, ששם יקר מאד חוט השערה - טוב של כל אחד מישראל. בשביל זה מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא בימי העמר - שלא נהגו אהבה זה בזה, כי בודאי היו צדיקים גמורים אך הלכו במדת הדין, כל אחד על חברו, ולא הסתכלו על הטוב כשערה שיש בחברו, שאז היו אוהבים זה את זה, שזה עקר התקון של ימי העמר שהם בבחינת שערות הנ"ל, ורבי שמעון בר יוחאי היה התקון שלהם, אמר אנן בחביבותא תליא.

כי באמת צריכים תלמידים רבים, כי כל אחד הוא בחינת צמצום ושכל הקדוש שעל ידו ממשיך הצדיק הגדול השגות אלקות, שצריכים לזה כלים רבים מאד בשביל זה, לא היה אפשר לקבל את התורה כי אם בשביל זה - לא היה אפשר לקבל את התורה כי אם כשהיו ששים רבוא יחד ואהבו זה את זה, כמו שאמרו (רש"י שמות יט, ב): "ויחן" וכו' - 'כאיש אחד' וכו'. ועל כן על ידו נתגלגל שהעבירו את רבן גמליאל, שאמר: כל תלמיד וכו', וההוא יומא אתוספו ארבע מאה ספסלי, תאנא, עדויות בו ביום נשנית, והיא בחירתא דכלא ש"ס. כי על ידי רבוי התלמידים, כל אחד מעיד מה ששמע ואפלו משני גרדיים קבלו עדות, כי עקר הוא הלכה למעשה, בחינת שאלות ותשובות, שמשם עקר הספר, דהינו ספורי מעשיות מצדיקים אמתיים שבזה דיקא מחיים עצמם אחר הסתלקותם, שזהו בחינת עדויות, שהיא בחירתא ועל כן צריכין תלמידים רבים שיהיו ביניהם אהבה וחבה, והכל על ידי שמסתכלים על השערות הטובות, כנ"ל.

וזה בחינת בית המדרש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שבנו בית המדרש על קברו, כי בבית מדרשו של הצדיק מתקבצים התלמידים כלם, וכל אחד מעיד מה ששמע וכו'. וזה בחינת המשכן שהוקם אחר מעשה העגל שאמרו: קום עשה לנו וכו', והיה להם להחיות עצמם במה ששמעו כבר, אבל הערב רב ששנאו אותו בלבם - הטעו אותם ולא רצו בההשראה טובה שלו, עד שבאו לידי עבודה זרה, והתקון היה המשכן, שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש, בחינת מקדש מעט, ששם עולים ברגלים, ששם מתקבץ (כי עקר העמדת התלמידים בשביל להשאיר...) הטוב של המצות של כל אחד, בחינת השערות הנ"ל. וזה בחינת (שיר השירים ג, ד): "כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי וכו', אחזתיו וכו', עד שהביאותיו אל בית א'מ'י'" - זה קדשת בית המקדש, שהם בית הכנסת ובית המדרש, "ואל חדר הורתי".

אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל, דשדינא כיתנא ועבידנא כתיבא וכו', ואמינא להו עדי זאת וכו', והתחיל מתחלת סבוב... הפשתן לרשתות לצוד צבאים וכו', הכל להורות שכל מה שמסבב השם יתברך מתחלה ועד סוף, הכל בשביל התורה, בשביל השגות אלהות, ועל כן על ידי זה דיקא לא תשתכח תורה על ידי שידעו שכל הסבובים הם צמצומים כדי לבוא להשגתו וכו', ואז יכולים אפלו התלמידים אחר כך לעולם, אפלו אחר הסתלקותו - להאיר זה בזה עד שיבואו להשגות אלהות, ותשאר השארתו לעולם, כי לא תכבה נרו לעולם ועד.

ראשית קצירכם, בחינת קצרו לפי חסד, עמר שעורים מנחת קנאות, בחינת תוכחה, אבל צריך להיות באהבה וחסד, בחינת כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה וכו', אל תסתרי עם איש פלוני, שלא יפתה מדרך הטוב, חס ושלום, והכל באהבה, בחינת טובה תוכחת מגלה, כשהיא מאהבה מסתרת, שבאמת אוהב אותו מאד, רק הוא מסתיר האהבה לטובתו, כדי להוכיחו, כדי שיחזירו למוטב, לא לרחקו, חס ושלום, רק לקרב.

ועל־כן אסור להזיק חבירו, לא בממונו ולא בגופו. כי 'אדם מועד לעולם ואפלו ישן ובשוגג', כי אפלו ישן ובשוגג - מורה שאין האהבה בשלמות.

השלמה מכתב יד

(העתק מספר 'מאמר מרדכי' פרשת ויקרא)

ויקרא אל משה וכו', ואיתא בספר הפליאה: הדא הוא דכתיב (דברים ו, ד): "שמע ישראל" וגו', בשעה שאמר הקדוש־ברוך־הוא (שם כב, יב): "גדלים תעשה לך", אמר משה: רבונו של עולם! למה מעטת את הירח? אמר הקדוש־ברוך־הוא: והלא הרביתי לה כוכבים. אמר: והלא כתבת (שם פסוק יא): לא תלבש שעטנ"ז, ולא נתקררה דעתו עד שאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', עד כאן.

יתבאר על פי התורה 'חותם בתוך חותם' (סימן כב), מבאר שם, שאי אפשר להתקרב להקדשה כי אם על ידי עזות דקדשה, שנמשך על ידי שמחת עולם, שהם השני כתרים הנעשים מנעשה ונשמע, שהם נגלה ונסתר, בחינת תורה ותפלה וכו' וכו'. וצריך לילך מדרגא (לדרגא) עד שנכללין בתחלת האצילות וכו', ושם הנסתר בחינת תפלת ה' תורת ה' ממש וכו', ואחר כך כשנכללין באין סוף - שם התורה - תורת ה' ממש, והתפלה - תפלת ה' ממש וכו'.

ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו (ירמיה נ, כ) - ירידה תכלית העליה.

"כ'י תבנ' ה בי' ת חד' ש [וכו'] ולא תשים דמים בביתך" (דברים כב, ח), שלא ישים סלם רעוע ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו. "עיר עז לנו" (ישעיה כו, א), "גאון עזכם" וכו' (ויקרא כו, יט). החובל בחברו חיב בחמשה דברים. ויאמר לרשע למה תכה רעך.

"הן י תן ב קולו ק ול ע ז" (תהלים סח, לד) ראשי תבות יעקב, "הקל קול יעקב", "והנה סלם מצב ארצה", סולם בגימטריא קול, כמובא.

"ראה נתתי לפניכם את הארץ וכו', ל תת ל הם ו לזרעם א חריהם" (דברים א, ח), ראשי תבות אלול. ועין בכרך אחר הרבה ראשי תבות על אלול, ועוד מצאתי הרבה תהלה לאל שלא נרשמו עדין, ורבן ככלן מדברים מתקון הברית או מארץ ישראל שהיא תקון הברית, כידוע, ועין בכרך הנ"ל.

ל תת ל זרעו ו תקם א ת (ראשי תבות אלול).