# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/64/2/

וזה כי תבנה בית חדש - הינו כשמגיע לבחינת נעשה ונשמע גבה יותר, דהינו שנתגל ו לו חדושי תורה ומשיג הנסתר שבתורה - זה בחינת שבונה לו בית חדש, כי התורה, שהיא החכמה האמתית - נקרא 'בית', כמו שכתוב (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית". ועל־כן היא מתחלת בבית ד'בראשית', גם 'בראשית' הוא 'ראש־בית', כמו שאיתא בתקונים (תקון ג', יח:), ועל־כן כשמגיע לנעשה ונשמע גבה יותר ומשיג הנסתר שבתורה - זה בחינת שבונה בית חדש.

וזה ועשית מעקה לגגך - כי הבית כלול מבית ועליה [ואפלו בית שאין בו עליה - יש בו קרקע הבית וגגו, שהוא התקרה שלמעלה], וזה בחינת נגלה ונסתר, שהם בחינת תורה ותפלה, כי הנסתר בחינת תפלה, הוא בחינת עליה שעומד על הבית, כי הנסתר הוא בחינה גבה ומרומם, וכמו שכתוב (ישעיה נה, ט): "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם", שנאמר על דרכיו יתברך הנסתרים מאתנו. וגוף הבית שעומד על הארץ - זה בחינת הנגלה, בחינת (תהלים יב, ז): "בעליל לארץ", והעליה בחינת תפלה בחינת נסתר, בחינת "וכוין פתיחן לה בעליתה" (דניאל ו, יא). ועל־כן כשרצו החכמים להשיג הלכות הנעלמות מהם, שהם בחינת נסתר אצלם - עלו על העליה לדרשן, כמובא בדברי רבותינו ז"ל בגמרא (שבת יג:): שהעלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן, כמו שאמרו במשנה (שבת פרק א, משנה ד): 'ואלו מן ההלכות שאמרו בעלית חנניא' וכו'. ועל־כן כתב אדמו"ר ז"ל בספר האלף־בית (אות בית, חלק ב, סימן א): שלדור בעליה הוא טוב יותר לעבודת הבורא מלדור בבית תחתון, כי עקר העבודה של כל אדם הוא לילך מדרגא לדרגא לפי בחינתו, ולהשיג בכל פעם בחינת הנסתר ממנו, בחינת תפלה, שזה זוכין בעליה יותר, כי עליה בחינת תפלה בחינת נסתר, כנ"ל.

וזה ועשית מעקה לגגך, כי כשבונין בית חדש, דהינו שמגיעין למדרגה גבה יותר, שמשיגין בחינת נעשה ונשמע וכו' הגבה יותר, שזהו בחינת בית ועליה, אזי צריכין לזהר ביותר לעשות מעקה לגגו ועליתו - שהוא תיק וגדר ומחצה שלא יפל משם. כי זה ידוע, שהבעל־דבר מתגרה מאד באדם העולה מדרגא לדרגא, על־כן צריך לזהר מאד בנפשו לעשות מעקה לגגו ועליתו - לעשות לו מחצה וגדר שלא יפל, חס ושלום.

וזהו ולא תשים דמים בביתך. ודרשו רבותינו ז"ל (כתבות מא:): 'שלא ישים סלם רעוע בתוך ביתו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו'. כי על־ידי נעשה ונשמע וכו' - זוכין לעזות דקדשה שהוא בחינת קולות, בחינת (תהלים סח, לד): "הן יתן בקולו קול עז". וזהו שלא ישים סלם רעוע בתוך ביתו - שלא יפגם בהעזות דקדשה, כי העזות דקדשה הוא בחינת סלם, כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה ולעלות מדרגא לדרגא כי אם על־ידי עזות, כמו שמבאר שם על פסוק (שמות טו, יג): "נהלת בעזך אל נוה קדשך". כי באמת הא בהא תליא, הינו על־ידי השגת נעשה ונשמע שהוא כלל התורה - זוכין לעזות, וכן להפך, על־ידי עזות זוכין לעלות למדרגה גבה יותר, להשיג הנעשה ונשמע הגבה יותר, כי הם תלויים זה בזה, וכמבאר מזה במקום אחר (סימנים קמז, רעא), עין שם שאין יודעין מהיכן ההתחלה. על־כן צריכין לזהר מאד שלא להחליש לב אחד מישראל, מכל שכן שלא לבישו:

וזה עקר אסור החמור של המלבין פני חברו ברבים שאין לו חלק לעולם־הבא (בבא מציעא נט.), כי על על־ידי שמבישו - מחליש דעתו, ויכול לפל ממעט עבודתו ויהדותו שתלויה בעזות דקדשה. כי עקר היהדות תלויה בהתחזקות שהוא בחינת עזות דקדשה, שכל מי שמחזק את עצמו בכל פעם אפלו כחוט השערה, כמו כן הוא נכנס בגבול הקדשה, בבחינת "נהלת בעזך אל נוה קדשך", ומתקרב יותר אל התורה והתפלה ולצדיקי אמת, וכל מה שזוכה לתורה ותפלה יותר - כמו כן זוכה לעזות דקדשה יותר, וכן חוזר חלילה, עד שיכול לבוא למדרגות גבוהות מאד, לבחינת נעשה ונשמע הגבה ביותר, אם יזכה לחזק ולאמץ את עצמו תמיד בכל עת, ולהיות עז כנמר בכל הבחינות, הן שיהיה לו עזות דקדשה כנגד גופו המגשם, שהוא עז פנים ביותר בעניני התאות, והן שיהיה לו עזות דקדשה כנגד כל מיני עזי פנים שבדור, שהם כלל כל המונעים והמסיתים והמפתים והמטעים מדרך האמת לאמתו. ולהפך - להפך, חס ושלום, שעל־ידי חלישות הדעת כל שהוא - יכול לפל בדעתו, ועל־ידי־זה יתרחק מהתורה ותפלה, וכמו כן נחלש דעתו יותר, חס ושלום חס ושלום, וכן חוזר חלילה חלילה, עד שהרבה נפלו לגמרי על־ידי־זה דיקא.

ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו היה נופל בידו' וכו'. כי עקר התגברותו הוא להחליש לב האדם בתחבולותיו וכנ"ל, ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזר בכל יום - לחזק לבנו בכמה מיני התחזקות שחזקו אותנו צדיקי האמת בתורתם ושיחתם הנפלאות הנוראות והעמקות מאד, היה מה שהיה, חס ושלום. על־כן עקר בחינת הסלם לעלות מדרגא לדרגא הוא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, גם ' סולם ' בגימטריא ' קול ', כמובא (ספר הקנה דבור המתחיל ענין יראת), שהוא עקר בחינת עזות דקדשה. בחינת (תהלים סח, לד): "הן יתן בקולו קול עז":

וזהו בחינת הסלם שראה יעקב אבינו במקום הבית־המקדש, כמו שכתוב (בראשית כח, יב): והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. כי יעקב בחינת 'קול', כמו שכתוב (שם כז, כב): "הקל קול יעקב". וזהו, "הן י 'תן ב 'קולו ק 'ול ע 'ז" - ראשי תבות ' יעקב', על־כן הוא דיקא ראה ה סלם מצב ארצה, שדרך בו עולין מדרגא לדרגא מארץ לשמים, מנגלה לנסתר.

וכל זה ראה במקום הבית־המקדש שעומד על האבן שתיה, כי הבית־המקדש כלול מתורה ותפלה, כמו שכתוב (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה". וכמו שכתוב (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית אל המקום" וכו', ושם מקום התפלה, כמו שכתוב (ישעיה נו, ז): "כי ביתי בית תפלה". ועל־כן היה כמה מדרגות ומעלות בכל העזרות וההיכל, כי שם עקר העליות מדרגא לדרגא.

ומשם עקר קדשת ירושלים, כי עקר קדשת ירושלים הוא מחמת ששם עומד הבית־המקדש, כמו שכתוב (תהלים קכב, ד): "ירושלים הבנויה וכו' ששם עלו שבטים" וכו'. הינו ירושלים הבנויה מבתי בני ישראל, כי עיר הקדושה מכל ערי ישראל וכל העירות והבתים של ישראל - מקבלים קדשתם מעיר מלכותנו וקדשתנו שהיא ירושלים, שהוא בחינת אמונה, בחינת (ישעיה א, כו): "עיר הצדק קריה נאמנה" - שעקר בנינה על־ידי עזות דקדשה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק (שם מא, כז): "ולירושלם מבשר אתן", עין שם. ועל־כן כל קדשתה מהבית־המקדש שכלול מתורה ותפלה, נעשה ונשמע שמשם עקר עזות דקדשה. וזה בחינת (שם כו, א): "עיר עז לנו" הנאמר על ירושלים, כי עקר בנינה על־ידי עזות דקדשה ועל־כן שם במקום הבית־המקדש ראה הסלם מצב ארצה שהוא בחינת עזות, בחינת קולות דקדשה, שדרך שם עולין מדרגא לדרגא מארץ לשמים: