# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/64/3/

וזה בחינת האזהרה שלא ישים סלם רעוע בתוך ביתו, שלא יפגם בהעזות דקדשה - שלא יהיה חלוש ועצל, ולא יהיה קולו בבחינת "קול ענות חלושה" (שמות לב, יח), חס ושלום, רק יהיה עז וחזק בכל עת, ויהיה קולו עז וחזק, בבחינת "הן יתן בקולו קול עז", וכנ"ל.

וזהו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו, כי אף־על־פי שצריכין שיהיה לו עזות דקדשה, ואי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על־ידי עזות כנ"ל, אף־על־פי־כן צריכין לזהר מאד מעזות דסטרא־אחרא, שהוא בחינת כלב רע, בחינת "והכלבים עזי נפש", ועל־כן נקרא כלב רע שהוא עזות הרע לגמרי. כי "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" (הושע יד, י), כי הצדיקים עובדים ה' עם כל הדברים שבעולם בבחינת (דברים ו, ה): "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" - 'בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע' (ברכות נד.), כי כל הדברים הרעים וכל התאות מהפכין אל הקדשה. ועל־כן בענין העזות לפעמים צריכין הצדיקים להשתמש עם עזות ממש, להיות עז פנים ממש כנגד המתנגדים והחולקים, וזה בחינת שמהפכין בחינת "והכלבים עזי נפש", דהינו בחינת עזות פנים מהפכין אותו אל הקדשה, כדי שלא ימנעוהו המונעים, שעקר התקיפות שלהם הוא על־ידי עזות כנ"ל. אבל צריכין לזהר שלא יגדל כלב רע בתוך ביתו - שהוא בחינת עזות הרע לגמרי, שהוא מי שהוא עז פנים ממש, חס ושלום, שאינו מתכון בשביל עבודת ה' כלל, אדרבא, הוא מעז פנים כנגד יראי ה' באמת. נמצא, שאזהרת שלא ישים סלם רעוע ולא יגדל כלב רע - הם שיכים זה לזה בקשר נפלא, כי הם דבר והפוכו, דהינו שיהיה לו עזות דקדשה שהוא בחינת סלם עז וחזק, הפך סלם רעוע, אך יהיה נזהר מעזות דסטרא־אחרא שהוא בחינת כלב רע, כנ"ל.

וזהו ולא תשים דמים בביתך - שעל זה נאמרו דרשות אלו, כי על־ידי פגם העזות, חס ושלום, על־ידי־זה אין יכולין להתקרב לצדיקי אמת - שממשיכין האמונה הקדושה בעולם, ואז נפגמים, חס ושלום, שני החותמות הנ"ל, ונעשין בבחינת דמים, בחינת "דם נדת" שהוא הפך החותם, כמו שמבאר שם. ועל־כן הזהירה התורה: ולא תשים דמים בביתך שלא ישים סלם רעוע ולא יגדל כלב רע - שלא יפגם בהחותמות שלא יהיו נעשין מהם דמים חס ושלום, כנ"ל.

וזהו כי יפל הנפל ממנו, וקראו 'נופל' על שם שראוי לפל, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת לב.), הינו שצריכין לזהר להתחזק מאד מאד בעבודתו, כי צריך לעלות בכל עת מדרגא לדרגא. ואז בהכרח שיהיה לו ירידה קדם העליה שהוא בחינת נפילה, אבל הוא לצרך העליה ועל־כן צריך לעשות מעקה וסלם חזק וכו' - שלא תהיה נפילה וירידה ממש, חס ושלום, רק תהיה הירידה לצרך העליה, בבחינת (תהלים לז, כד): "כי יפל לא יוטל" וכו', רק הנפילה לטובה בבחינת 'ירידה תכלית העליה', כי כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו, אם יזכה להתחזק ולהתאמץ בכל עת, יהיה איך שיהיה, יתהפך סוף כל סוף כל הירידות והנפילות לבחינת עליות גדולות, בבחינת 'ירידה תכלית העליה', עד שיתקים (ירמיה נ, כ): "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו", כמו שמבאר שם, עין שם, אמן כן יהי רצון: