# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2067/64/5/

על־פי הנ"ל נבוא לבאר מאמר הפליאה המובא בספר 'מאמר מרדכי' פרשת ויקרא, וזה לשונו: "ויקרא אל משה" וגו' (ויקרא א, א), ואי תא בספר הפליאה, הדא הוא דכתיב (דברים ו, ד): "שמע ישראל" וגו', בשעה שאמר הקדוש־ברוך־הוא (שם כב, יב): "גדלים תעשה לך", אמר משה: רבונו של עולם! למה מעטת את הירח? אמר הקדוש־ברוך־הוא: והלא הרביתי לה כוכבים. אמר: והלא כתבת (שם פסוק יא): "לא תלבש שעטנז", ולא נתקררה דעתו עד שאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', עד כאן, והוא פליאה נשגבה:

אך זה כלל גדול, שכל הבריאה לא היתה אלא בגין דישתמודעין ליה (זהר בא מב.), כדי לדעת ולהכיר אותו, ואי אפשר לדעת אותו יתברך כי אם על־ידי כמה צמצומים, שהם בחינת לבושין, כידוע. אך בתחלה קדם החטא, והקטרוג היה מתלבש האור בבחינת לבושין דקים וזכים ומצחצחים מאד בבחינת כתנות אור, כמובא (שם בראשית לו:). אך אחר החטא היה בהכרח להעלים ולמעט האור בכמה העלמות והסתרות בבחינת כתנות עור, ונמשכו ונעשה כמה מסכים המבדילים, שהם בחינת חשך ענן וערפל המסתירים את האור. והכל בשביל התקון, כי עתה אי אפשר לקבל האור כי אם על־ידי־זה, דהינו על־ידי הצדיקים שעוברין בכל המדרגות התחתונות ומשברין בכחם הגדול כל מיני מסכים, ומהפכין חשך לאור, עד שזוכין בכל פעם לאור הגנוז מדרגא לדרגא.

וכל זה הוא בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל, בענין שני הכתרים שנעשו מנעשה ונשמע שהם נגלה ונסתר, תורה ותפלה, שצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא להשיג הנשמע והנסתר הגבה יותר, וצריכין בכל פעם שיהיה ירידה קדם העליה, ואז בודאי האדם בסכנה גדולה ויש עליו מלחמה גדולה, וצריך להתחזק הרבה הרבה עד שיבטל המסך המבדיל והחשך, שהיא בחינת הירידה שקדם העליה עד שיתהפך הירידה לעליה, וזה עבודת הצדיקים כל ימי חייהם.

כי על כל אדם שבעולם עובר כל זה, כי אפלו מי שהוא במדרגה פחותה מאד מאד, ואפלו אם עבר מה שעבר, וגם עתה הוא כמו שהוא, אף־על־פי־כן בכל עת שמתעורר באיזה תנועה קלה להתקרב לאיזה דבר שבקדשה, אזי לפי בחינתו יש לו תכף עליות וירידות הרבה - כפי התעוררותו להתקרב להשם־יתברך. כי אפלו מי שהוא בתוך הארץ ממש, אפלו בשאול תחתיות ומתחתיו, חס ושלום, גם משם כשמתעוררים לעלות משם, גם שם יש בודאי כמה וכמה מדרגות בלי שעור. כמו למשל שרואין בגשמיות, כשרוצין לעלות מבית לעליה יש מדרגות רבות וכן מעליה לעליה, מכל שכן אם ישער בדעתו כמה מדרגות יש מארץ לשמים, ואפלו כשמגיע לבחינת שמים עדין יש בחינת עליה, מכל שכן משמים למעלה ולמעלה למעלה, וכמו שיש מדרגות הרבה מארץ לשמים ולמעלה יותר, כמו כן בתוך גוף עבי הארץ - בודאי יש שם גם כן כמה וכמה מדרגות, אם ישער בדעתו מרתפות ובורות ומחלות בעמקי הארץ הרבה, בודאי אם רוצה לעלות משם מעמקי הבורות והמחלות, בהכרח שילך מדרגא לדרגא.

וזה נשמע מפיו הקדוש בפרוש אצל התורה 'אחוי לן מנא' (סימן כה) שמדבר שם מעליות מדרגא לדרגא - שמתגברת ומשתטחת הסטרא־אחרא והקלפות וכו' בכל פעם, ואמר אז בפרוש (חיי מוהר"ן סימן יט): שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש, כשנתעורר לעלות משם - בהכרח שילך מדרגא לדרגא, ואזי משתטחין כנגדו בכל פעם, על־כן יש להאדם מלחמות גדולות ומניעות רבות בכל פעם שרוצה לגשת לאיזה עבודה. וגם כי לפעמים מעצם המלחמה הוא נכשל ואינו עומד בנסיון, חס ושלום, וצריך להתחיל מחדש.

על־כן צריכין התחזקות גדול ועצום מאד בכמה פעמים בכל יום ובכל עת - לרחם על עצמו ולחשב על תכליתו וסופו בכל פעם, כי סוף כל סוף מה יהיה ממנו? ואיך שיהיה איך שיהיה - הוא מחיב ומשעבד ללחם מלחמת ה' בכל מה שיוכל, כי היגיעה בעצמה, מה שמתיגע וחותר לצאת ולעלות מפחיתות מדרגתו - זה גם כן יקר מאד מאד בעיני השם־יתברך. ואם יתיגע ויחתר ויצפה ויתפלל בכל יום להשם־יתברך שיוציאהו ממקומות אלו שנפל בהם - בודאי יהיה אחריתו לטובה, כי סוף כל סוף יתהפך הכל לטובה, כאשר שמעתי והבנתי מפיו הקדוש, בכמה וכמה לשונות ובכמה רמזים שונים: