# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/61/1/

על־פי מה שמבאר לעיל כמה פעמים, דברי רבנו נרו יאיר, שכל הנפשות שרשם בעשירות, ובשביל זה הגוזל את חברו - כאלו נוטל את נפשו ונפש בניו ובנותיו, כי הם תלויים בעשירות, עין שם במאמר 'גזלה' (סימן סט):

והנה לפי זה היה ראוי שיאסר באסור גדול גם לתן לחברו מתנה מרצונו, מאחר שהנפש תלויה בהממון, ואיך יהיה האדם רשאי לתן לחברו ממונו, הלא הוא נוטל את נפשו של עצמו. אך באמת הנה עקר מעלת העשירות הוא שמגדל השם והנפש, כי השם הוא הנפש, ואזי הכל תאבים להדבק בנפשו. ועקר הוא שהעשירות הוא חומה לשמר מכעס, שעל ידו "טרף נפשו באפו" (איוב יח, ד), חס ושלום, כי הכעס הפך העשירות, עין כל זה היטב בסוף המאמר, 'מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות'? (סימן נט).

ועל־כן אדרבא, זה עקר מעלת העשירות, שירחיב ידו ויתן מתנות לעניים, ואפלו לעשירים ברצון טוב - כדי לקנות אהבה ורעות עם נפשות רבים בבחינת (משלי יד, כ): "ואהבי עשיר רבים", בבחינת "וכל הרע לאיש מתן" (שם יט, ו). ואזי יגדל שמו ונפשו מאד על־ידי האהבה והכללות שנכלל עם רבים שאוהבים אותו ודבקים בו על־ידי מתנת ידו הטובה. וכמובא שם, שעקר גדול השם והנפש הוא שרבים יהיו תאבים אליו כדי שיוכל לגיר גרים, עין שם, וזה על־ידי מתנת ידו כנ"ל. וכמו שכתוב (משלי יח, טז): "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו", ופרש רש"י, שיש לו שם שהוא עשיר ונדיב. נמצא, שעל־ידי המתנות יגדל השם שהוא הנפש. וכל זה עקר דוקא על־ידי האהבה והרצון שנותן ברצון טוב, שאזי אף שמחסר ממונו שהוא חסרון הנפש, עם־כל־זה, אדרבא, על־ידי האהבה והרצון - יגדל שמו ונפשו, כי הכל תאבים לו ואוהבים אותו כנ"ל. וכמו שכתב רבנו גם במקום אחר, שעקר מעלת נתינת הצדקה - שעל־ידי־זה קונה לו רעים ואוהבים, עין שם היטב במאמר 'ויהי הם מריקים שקיהם' (סימן יז), עין שם. ועל־כן בבחינה זו, אפלו כשנותן מתנה קונה לו אוהבים ונגדל שמו ונפשו, כנ"ל. וכן איתא בדברי רבנו, נרו יאיר, במקום אחר (בסימן סז) שאהבה הוא מגדל הנפש, עין שם. וזה עקר מעלת העשירות ששומר מכעס שהוא רגז ושנאה, אבל העשירות הוא בחינת אהבה ורצון הפך הכעס. נמצא כשנותן מתנות, אדרבא, זה עקר מעלת העשירות שהוא אהבה ורצון, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא־בתרא סה.): 'נותן, בעין יפה נותן', כי בודאי הנותן מתנה - הוא בעין יפה וברצון טוב מאד, כי בלא זה לא היה יכול לתן כלל, כי היה מחסר את נפשו וכאלו הורג את עצמו, חס ושלום. ועקר תקון המתנה הוא האהבה והרצון כנ"ל. ועל־כן בודאי נותן בעין יפה, כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בצדקה (דברים טו, י): "ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך" - 'בגלל הדבר הזה' דיקא, דהינו על־ידי שלא ירע לבבך ותתן בעין יפה באהבה וברצון על־ידי־זה - 'יברכך', כי על־ידי אהבה והרצון יגדל שמו ונפשו כנ"ל, ועקר גדול הנפש והשם הוא על־ידי עשירות, כנ"ל. נמצא שממילא יהיה מברך בעשירות על־ידי נתינתו באהבה ולא ירע לבבו כנ"ל.

ועל־כן כשמכריחין אותו לתן מתנה, אף שלא מסר מודעה עם־כל־זה - אינה מתנה כלל, והיא גזלה גמורה, מאחר שלא נתן באהבה וברצון טוב, נמצא שחסר את נפשו במתנה זו כמו בגזלה ממש, כי אין הנפש והשם נגדל ונשלם אלא על־ידי האהבה והכללות, כנ"ל: