# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/62/1/

על־פי המבאר בדברי רבנו ז"ל, על פסוק "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר" (דברים ג, כג), במאמר המתחיל: 'בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת' (סימן עח תנינא), עין שם;

והכלל, כי כל החיות הוא מהתורה, אך בעת שבטלים מן התורה או האנשים הפשוטים שאינם עוסקים בתורה, מהיכן הם מקבלים חיות? הלא עקר החיות הוא רק מהתורה! אך הם מקבלים חיות מבחינת ההנהגה של קדם מתן־תורה, שאז היה העולם מתנהג בחסדו שזה בחינת אוצר־מתנת־חנם, כי אז לא נתנה התורה, רק התורה היתה בהעלם בתוך דרך־ארץ, דהינו בכל הדברים שבעולם שכלם נבראו בעשרה מאמרות, ובתוך העשרה מאמרות כלולים עשרת הדברות, נמצא, שבכל דבר שבעולם יש תורה נעלמת. ואז קדם מתן־תורה היה מתקים העולם בחסד חנם על־ידי התורה הנעלמת בכל דבר. וזה בחינת הדרך לארץ־ישראל, כי זה בחינת "בראשית" - "כח מעשיו הגיד לעמו" (תהלים קיא, ו), כדי שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ וכו', לפיכך כח מעשיו הגיד לעמו לתת וכו' וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, עין שם ענין זה באריכות: