# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/62/3/

נמצא, שעקר כח השטר הוא על־ידי שאותיות השטר מקבלין כח מאותיות התורה, שהם החיות של כל דבר, ועל־ידי־זה נקנה הדבר מאחד לחברו. אך בחינת מתנה הוא לכאורה רחוק מהתורה ואין לו שרש בתורה לכאורה, כי עקר נתינת התורה היה, כדי שיזכה האדם לקבל שכר עולם הבא בשכר עבודתו ולא יקבל מתנת חנם, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה בזה העולם כדי שלא תהיה נזונת מנהמא דכסופא רק בשכר התורה שמקים (מגיד מישרים, פרשת בראשית), נמצא, שעקר התורה הוא רק לקבל שכר עבודתו ולא לקבל מתנת חנם. וזה ידוע, שכל דבר מכרח שיהיה לו שרש בתורה שהיא החיות של כל דבר, ואם כן, בחינת מתנה מה שאחד נותן לחברו מתנת חנם מהיכן שרשו של בחינת מתנה, מאחר שעקר התורה הוא רק שלא לקבל מתנת חנם, כנ"ל.

אך עקר בחינת מתנה שרשו מבחינה הנ"ל המבאר במאמר הנ"ל, דהינו מבחינת ההנהגה של קדם מתן־תורה שאז היה העולם מתנהג בחסדו בבחינת 'אוצר־מתנת־חנם', כנ"ל. וגם עכשו אפלו לאחר קבלת התורה - עקר קיום העולם על־ידי בחינה זו של מתנת חנם, כי יש כמה אנשים פשוטים בעולם ויש כמה רשעים בעולם שלא היה להם שום קיום על־ידי התורה, מאחר שאינם עוסקים בתורה וכו', רק עקר קיומם על־ידי בחינת מתנת חנם וכמבאר הענין היטב שם במאמר הנ"ל. ומשם משתלשל בחינת מתנה גם בין אדם לחברו, כי בהכרח שיהיה בעולם בחינה זו של מתנת חנם, כי בלא זה לא היה קיום להעולם, כנ"ל. ובאמת גם קדם מתן־תורה שהיה מתנהג העולם בחסדו במתנת חנם, גם אז היתה התורה במציאות רק שהיתה נעלמת, כי עשרת הדברות היו כלולים בעשרה מאמרות שהם כח מעשי בראשית, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. נמצא, שבחינת מתנה ששרשו מבחינת ההנהגה של קדם מתן־תורה שהוא בחינת אוצר־מתנת־חנם כנ"ל, שם התורה נעלמת בהעלם, כנ"ל.

וזה שתקנו חכמינו ז"ל שצריך לכתב בשטר מתנה: כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, כי היכי דלא להוי כמלתא דטמירתא (כתבו אותו בשוק, וחתמו אותו בחוץ, כדי שלא יהיה כדבר מסתר), כי בחינת מתנה צריכין בהכרח לפרסם כדי להוציא מההעלם אל הגלוי, כי שם בבחינת מתנה - התורה נעלמת בהעלם והסתר כנ"ל, ועל־כן צריכין דיקא לפרסם ולגלות ולכתב השטר מתנה בשוקים וברחובות, כדי לפרסם שגם שם - בבחינת מתנה - יש גם כן תורה נעלמת, ועל־ידי־זה עקר קיום המתנה, כי אין להמתנה קיום כי אם על־ידי אותיות התורה, שהם החיות של כל דבר, שעל ידם עקר הזכות שזוכה אחד מחברו, כנ"ל.

ועל־כן אין להמתנה קיום כי אם כשמפרסמין ומגלין השטר־מתנה, שעל־ידי־זה מוציאין בחינת התורה הנעלמת שם מהעלם אל הגלוי ואז דיקא מתקימת המתנה, כי כל זמן שהתורה בהעלם - אין להעולם קיום בבחינת 'ראה שאין העולם מתקים' (חגיגה יד. וברש"י שם), כי עקר קיום העולם על־ידי התגלות התורה, כי אף־על־פי שהיה מתנהג העולם בחסדו קדם מתן־תורה, עם־כל־זה כל העולם היה תלוי ועומד עד יום קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.) ועל־כן אין להמתנה קיום כי אם על־ידי הפרסום והגלוי וכו' וכנ"ל. ועל־כן צריכין לכתב בשטר מתנה: כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כדי לפרסם ולגלות, שגם שם בבחינת מתנה יש תורה, כי אותיות השטר הם בחינת אותיות התורה ואזי דיקא מתקימת המתנה, כי עקר הקיום על־ידי התורה, דהינו על־ידי התגלות התורה, כי גם קדם מתן־תורה היתה התורה במציאות, רק שהיתה בהעלם ואז היה העולם מתמוטט ותלוי ועומד עד יום קבלת התורה (שבת פח.), שאז נתגלה התורה ויצאה מהעלם אל הגלוי וכו', כנ"ל,

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: