# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/63/11/

וכשנכנע זכר עמלק, שהוא בחינת הראש־כל־חוצות, בחינת המפרסמים־של־שקר, אזי נתגלה שם ה', שהוא בחינת שם הצדיקים האמתיים, שהוא בחינת מרדכי, בחינת ראש־בית. ועל־כן אחר־כך הוא פורים, כי בפורים נתגלה אור גדול מאד מאד שאינו נתגלה בשום זמן, והאור הזה הוא בחינת מרדכי, אשר בשום זמן אין האור הגדול הזה, בחינת מרדכי - נתגלה כל־כך כמו בפורים, כמבאר בכונות, שזה סוד ומרדכי יצא מלפני המלך, עין שם בכונות (פרי־עץ־חיים, פורים, פרק ו).

הינו שאז בפורים אנו זוכין שנתגלה אור הצדיק האמת שבכל דור ודור בהתגלות גדול מאד, בבחינת ומרדכי יצא וכו', שזהו בחינת (בראשית ב, י): "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן", 'יצא' דיקא, דנפיק ולא פסיק, בחינת ומרדכי 'יצא' וכו'. כי אנו זוכין על־ידי קדשת פורים שיתגלה לנו אור הצדיק האמת - שנזכה לידע האמת לאמתו ולהכניע הראש־כל־חוצות. ואז זוכין להתקרב הכל להשם־יתברך אפלו הרחוקים מאד מאד מן הקדשה, בבחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו'. כי כשנתגלה האמת ויודעין מצדיקים אמתיים, אזי הכל יכולין להתקרב להשם־יתברך, כי הצדיקי־אמת מקרבין כלם להשם־יתברך.

ועקר כחם לקרב הרחוקים הוא על־ידי בחינת האוצר־מתנת־חנם הנ"ל, בחינת (שמות לג, יט): "וחנתי את אשר אחן" - אף־על־פי שאינם כדאי לחן (ברכות ז. וברש"י שם), "ורחמתי" וכו', שזהו בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, אשר בשביל זה מכרח הצדיק האמת לבטל עצמו מן התורה ולעסק במלי דשטותא ולהיות איש פשוט ממש, כדי שיחיה עצמו אז מהחסד חנם הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, שהוא בחינת אוצר־מתנת־חנם, שעל־ידי־זה הוא מחיה כל הפשוטים ואפלו המנחים בשאול תחתיות, כי הוא מחיה ומגביה כלם על־ידי החסד חנם הזה שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, וכנ"ל.

וזה החסד הוא בחינת ' מרדכי ' שהוא בגימטריא " ורב חסד " (סימן ס), כי הוא חסד גדול מאד, שהוא בחינת תורה הנעלמת, שתמיד התורה הזאת בהעלם, ועכשו בפורים נתגלה האור הגדול הזה. ועל־כן נוהגין ישראל בפורים לעסק במלי דשטותא בכמה מיני ענינים. ולכאורה הדבר תמוה, כי הלא בפורים נתגלה אור קדשה גבה מאד ומדוע עוסקין אז בדברים פשוטים במלי דשטותא ומבטלין מדברי תורה. אך באמת מנהג ישראל - תורה, והם עושים הכל יפה בעתו, כי אז נתגלה אור גדול כזה בחינת מרדכי, שהוא בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, שעל־ידי החסד הזה מחיין עצמן בעת שבטלין מדברי תורה, כי הוא בחינת תורה הנעלמת, כי בכל דבר שבעולם נעלם תורה, כי הכל נברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין העשרת הדברות, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן אז בפורים הכל יכולין להתקרב להשם־יתברך אפלו הרחוקים מאד, כי אז נתגלה החסד חנם הנ"ל שהצדיק מקבל ממנו בעת שבטל מן התורה, אשר מחמת זה רב ישראל בטלין אז מן התורה, כי אז נתגלה אור החסד הזה מאד והכל מקבלין אז מאור החסד חנם הזה. ועל־ידי החסד הזה הכל יכולין להתקרב, כי אף־על־פי שאין לו שום זכות, אף־על־פי־כן על־ידי האוצר־מתנת־חנם שהצדיק מקבל ממנו בעת פשיטותו שהוא מתגלה בפורים כנ"ל, על־ידי־זה הכל יכולין להתקרב להשם־יתברך.

ועל־כן בפורים הוא קבלת התורה, כמו שכתוב (אסתר ט, כז): "קימו וקבלו", כי 'בטולה של תורה זהו קיומה' (מנחות צט:), כי הצדיק יכול לגלות בחינת התורה הנעלמת שהוא מתדבק בה בעת שבטל מהתורה, ועל־ידי־זה חוזר וממשיך קיום התורה לכל הרחוקים. כי יש רחוקים שנתרחקו מכל התורה מאד על־ידי מעשיהם הרעים, ואי אפשר לקרבם להשם־יתברך בשום אפן כי אם על־ידי הצדיק האמת שיודע לקבל מהאוצר־מתנת־חנם הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן־תורה, ועל־ידי־זה מחיה אותם בעת נפילתם שלא יתיאשו בשום אפן בעולם, כי עדין חסדו יתברך עליהם, כי חסדי ה' כי לא תמנו לעולם. ועל־ידי שמקימם בחסד חנם הזה, על־ידי־זה הוא מקרבם להשם־יתברך וחוזר וממשיך עליהם תורה ומשיבם אל התורה והעבודה, כי הוא מגלה התורה הנעלמת שהוא בחינת חסד חנם הנ"ל שמשם המשכת התורה, כי עקר המשכת התורה הוא מהתורה הנעלמת שמגלין אותה מהעלם אל הגלוי; ועל־כן בפורים כל הפושט ידו לטל נותנין לו (ארח־חיים, סימן תרצד, סעיף ג), זה בחינת אוצר־מתנת־חנם שנתגלה אז לכל, ועל־כן כל הפושט ידו לטל - נותנין לו מתנת חנם: