# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/63/12/

וזה בחינת פרשת פרה שקורין אחר פורים, כי פרה כל מעשיה בחוץ (זבחים כ:), שזה בחינת מה שהצדיק מתבטל לפעמים מן התורה ויוצא מבית קדשתו, ומדבר עם העולם עסקי חל, ובזה דיקא הוא מקרבם להשם־יתברך כנ"ל. כי כל הקרבנות מעשיהן בפנים בתוך הבית־המקדש - ששם התגלות הקדשה, אבל פרה מעשיה בחוץ, זה בחינת 'בטולה של תורה' הנ"ל, כי התורה הוא בחינת בית, בחינת בית דבראשית, בחינת ראש־בית, וכשבטלין מן התורה - זהו בחינת שיוצאין לחוץ, אבל הצדיק האמת אפלו בשעה שבטל מן התורה - מחיה עצמו עם התורה הנעלמת וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת פרה שכל מעשיה בחוץ, בחינת בטולה של תורה כנ"ל, שהיא בחינת תורה הנעלמת. כי פרה אדמה נעלם מעין כל, כמו שכתוב (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", בחינת התורה הנעלמת. ועל־כן הפרה מטהרת מטמאת מת שהוא ראש לכל הטמאות, כי הוא אבי אבות הטמאה, שזהו בחינת עמלק, שהוא זהמת הנחש שהביא מיתה לעולם, שהוא בחינת תאות נאוף, שהוא סטרא דמותא, כמו שכתוב (משלי יד, יב): "ואחריתה דרכי מות", וכמו שכתוב (קהלת ז, כו): "ומוצא אני מר ממות את האשה" וכו'. אשר מי שנופל לטמאה זאת - אי אפשר לו להטהר כי אם על־ידי הצדיק האמת שיודע להמשיך עליו חסד חנם מהאוצר־מתנת־חנם שהצדיק מקבל משם בעת שבטל מן התורה, כנ"ל. וזהו בחינת התורה הנעלמת בכל הדברים שבעולם, כנ"ל. וזהו בחינת סוד פרה אדמה שכל מעשיה בחוץ שהיא בחינת תורה הנעלמת שהיא מטהרת מטמאת מת הנ"ל.

ועל־כן הפרה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים, כי הצדיק כשמבטל עצמו מן התורה, שעל־ידי־זה מחיה כל הפשוטים וכל הרחוקים כנ"ל, ומטהר אותם מטמאתם הגדולה כנ"ל, אבל אצל הצדיק הוא בחינת בטול מן התורה, ונקרא אצלו ירידה וטמאה קצת לפי ערך גדל קדשתו בעת שדבוק בהתורה, וכמובן בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן לח), בהמאמר המתחיל לפעמים הצדיק נוסע וכו', שמה שהצדיק מוריד עצמו לפעמים לעסק עם העולם הוא בחינת ירידה אצלו לפי שעה, אך אחר־כך חוזר ועולה למקומו, אבל להעולם הוא עושה טובה לעולם וכו'.

וזהו בחינת פרה שהוא בחינת 'בטולה של תורה' של הצדיק האמת שהוא 'מטמא טהורים ומטהר טמאים', כי אצל הצדיק נחשב זה הבטול לבחינת טמאה קצת לפי שעה ואחר־כך מטהר עצמו מיד, כי הטמאה שהפרה מטמאה את העוסקים בה הוא רק לפי שעה עד הערב, אבל הוא 'מטהר את הטמאים' בטמאה גדולה מאד שהוא טמאת מת, שהוא טמאה חמורה, והוא מטהר אותם לעולם על־ידי בחינת פרה שמעשיה בחוץ, שהוא בחינת 'בטולה של תורה זהו קיומה' וכו', כנ"ל: