# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/63/15/

וזהו חיב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגלה ז:). כי בפורים מכניעין הראש־כל־חוצות, שהוא בחינת המן עמלק, בחינת מאורי־אש, ואז נתגלה אור העליון מאד ונמתקין כל הדינים בשרשן ונכללין מאורי אש במאורי־אור. ועל־כן צריכין להתבסם בפורים עד שיכניעו המאורי־אש למטה לגמרי, שהם בחינת "ארור המן", עד שיעלה לשרש העליון ששם אין שיך לומר "ארור המן" כלל, כי שם למעלה בשרשו העליון נכללין המאורי־אש במאורי־אור, אך לזה אי אפשר להגיע כי אם על־ידי שתיה של פורים, שאז השתיה מצוה, ואז היין בבחינת זכה נעשה ראש (יומא עו:), 'ראש' דיקא, בחינת ראש־בית, שעל־ידי השתיה של פורים מתגבר בחינת הראש דקדשה, עד שנתבטל ונופל לגמרי בחינת הראש־כל־חוצות, שנופל כל הרע, ומעט האמת שהיה כבוש שם בגלות עולה ונכלל בשרשו, ואז אין יודעין בין ארור המן לברוך מרדכי, כי בשרש אין שיך שם ארור כלל, כי שם צוה ה' את הברכה, והכל ברוך ומברך שם; יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, אמן סלה: