# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/63/3/

וזה בחינת כל מתנתא דלא כתיב בה כתבוה בשוקא וכו' אינה מתנה - כי עקר המתנה נמשכת מבחינת האוצר־מתנת־חנם הנ"ל - שעקרו הוא בשביל לקדש כל מקומות שמבחוץ, לקדשם בקדשת ארץ־ישראל, כמבאר שם בהתורה הנ"ל כנ"ל, כי הצדיק מקדש כל מקומות החיצונים וכל הרחוקים מן הקדשה, כלם הוא מקרב להשם־יתברך ומקדשם בקדשת ישראל על־ידי האוצר־מתנת־חנם שהוא מקבל משם בשעה שבטל מן התורה וכנ"ל. ועל־כן צריכין לכתב בהמתנה כתבוה בשוקא וחתמוהו בברא, כי עקר בחינת המתנה נתגלה בשוקים וברחובות שהם מקומות הרחוקים מן הקדשה, מקומות החיצונים, ועל־ידי האוצר־מתנת־חנם אנו מגלין שגם שם השם־יתברך נמצא, ואנו כובשים כלם ומקדשים אותם בקדשת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו וכו' כנ"ל. ועל־כן אין להמתנה קיום כי אם כשכתוב בתוכה כתבוה בשוקא וכו', כי אין להמתנה קיום, כי אם כשמקבלת משרשה למעלה שהוא אוצר־מתנת־חנם כנ"ל. ועקר האוצר־מתנת־חנם הוא שיתפשט חסדו וטובו יתברך גם במקומות החיצונים שהיו רחוקים מן הקדשה מאד, לגלות גם שם, שיש אדון יחיד שליט ומושל יתברך שברא הכל בעשרה מאמרות בחסדו וטובו לבד, שעל־ידי־זה מקדשין הכל בקדשת ישראל, כנ"ל: