# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/63/4/

וזה בחינת פורים וארבע פרשיות, כי אי אפשר להתקרב להשם־יתברך כי אם על־ידי צדיקים אמתיים, כי הם ממשיכין קדשה וחיות לכל העולם, ומגלין אלקותו יתברך להרחוקים מן הקדשה מאד על־ידי האוצר־מתנת־חנם שמקבלין משם בשעה שבטלים מן התורה. ועל־כן סים שם רבנו ז"ל - שהבעל־דבר הניח עצמו עכשו על זה מאד שעשה ערבוביא בעולם שנעשה מחלקת וקטגוריא בין התלמידי חכמים והצדיקים וכו' עד שאין אחד יודע היכן האמת וכו', עין שם.

וזה בחינת מלחמת עמלק שבכל דור ודור, כמו שכתוב (משלי יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדר דר", ונשבע השם־יתברך שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, כי עמלק הוא מזרע עשו, שהוא הסמ"ך־מ"ם, שהוא המקטרג הגדול על ישראל. ועקר קנאתו וקטרוגו הוא על הרחוקים הרוצין להתקרב להשם־יתברך שהיו עד עכשו כבושים אצלו, וכשהצדיק רוצה להוציאם מבין שניו - הוא מתקנא בו מאד ויוצא עם כל חילותיו להלחם עם הצדיק ואנשים שקרבם להשם־יתברך, כמו שכתוב (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים", שהם החלושי־כח שבישראל שהיה הענן פולטם, ורק עליהם בא עמלק להלחם, כי עם הצדיקים האמתיים גבורי כח - אנון דכבשין את יצריהון דדמין למלאכין (אלו שכובשים את יצריהם שדומים למלאכים) (זהר תולדות קמו.) - עמהם אין לו כח להלחם, כי כבר לחמו עמו הרבה מנעוריהם וכבשו אותו, רק הוא רוצה להלחם עם החלושי־כח שבישראל, שהם בחינת "הנחשלים" וכו'. ואף־על־פי שבאמת הם חיבים גדולים, כי לא כבשו את תאותם, ובודאי הבחירה אצל כל אחד ואחד, ואם היו רוצים - היו מתגברים עליהם, ועליהם נאמר (ירמיה יג, כא): "ואת למדת אתם עליך אלפים לראש", אך אף־על־פי־כן השם־יתברך מלא רחמים תמיד וחפץ חסד הוא, והוא שולח לנו בכל דור צדיק אמתי שהוא רחמן גדול מאד מאד בלי שעור, שהוא מרחם מאד על אלו הרחוקים מן הקדשה מאד, ומשתדל בכל כחו לקרבם להשם־יתברך, ולוחם בשבילם בכל עת מלחמת עמלק.

ומחמת שעמלק רואה שאין לו כח על אלו שהם מתקרבים להצדיק האמת, כי הצדיק מחיה אותם בכל הנפילות שבעולם, ואינו מרחקם בשום אפן, ומקרבם תמיד להשם־יתברך בכל מקום שהם, ועל־כן הוא מתחכם בערמימותו ועושה מחלקת גדול בכל דור על הצדיק האמת, והולך ומפתה ומסית את העולם שיחלקו על הצדיק האמת, ומטעה אותם בכמה רמאות ובכמה הוכחות שאינו צדיק כלל עד שכופרין וחולקין עליו.

וזה בחינת קנאת המן על מרדכי, כי איתא בהתורה 'בראשית לעיני כל ישראל' (בלקוטי תנינא סימן סז), שיש צדיק הדור שהוא בחינת ראש־בית שהוא הבעל־הבית של העולם, שהוא בחינת יוסף שהיה "יפה תאר ויפה מראה" (בראשית לט, ו), כי הוא החן והיפי וההדור והפאר של כל העולם כלו, אשר כל מי שזוכה להכלל בזה החן והפאר האמת של זה הצדיק, הוא מתעורר בתשובה ומסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות הנמשכין מן הארבעה יסודות, כי זה הצדיק־האמת הוא בחינת יסוד הפשוט, בחינת "צדיק יסוד עולם", שהוא מחיה כל הארבעה יסודות, בחינת (בראשית ב, י): "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" וכו', עין שם כל זה היטב, וכשזה הצדיק האמת נתפרסם בעולם, הינו שיש לו שם טוב ומשבחין ומפארין אותו בעולם, על־ידי־זה נתעוררין בתשובה כל מי שנכלל בזה השם והפאר, כי 'שמו יתברך משתף בשמנו' וכו', עין שם.

וזה בחינת שבת שמאיר להבית־המקדש שהוא בחינת עינים, כי זה הצדיק הוא בחינת שבת, והוא מאיר להבית־המקדש, שזהו בחינת ראש־בית, שהראש, שהם המחין, שהם בחינת ארבעה מחין הכלולים בארבע אותיות השם ברוך־הוא שהוא משתף בשם הצדיק, שמאלו הארבעה מחין - נמשכין כל הבחינות הנ"ל, כמבאר שם. וזה הראש מאיר להבית־המקדש ולכל דירות ישראל ומצילן משרפות, כי יש מאורי־אור ויש מאורי אש, וכשמאורי־אור מתגברין - נכנעין מאורי אש, ומאורי־אור הם בחינת שם ה', שהוא בחינת שם ופאר הצדיק האמת, שהוא בחינת ארבעה מחין, בחינת כלליות הגונין, בחינת עינים, בחינת ארבעה יסודות דקדשה. וכנגדם הם בחינת מאורי אש וכו' שהם להפך מכל זה וכו'. ועל־כן כשמאיר זה הראש־בית, אזי כלנו בני בית, ואזי יש בעל־הבית על העולם המסתכל בתקון העולם להחזיר כל העולם בתשובה, שעל־ידי־זה נזכה שיבנה בית־המקדש וכו', עין שם. אבל כשנסתלק ונתעלם זה הראש־בית ונתפרסמין בעולם מפרסמים שאין בהם שם ה' כלל, שהם בחינת ראש־כל־חוצות, בחינת שמות החיצונים הפך שם ה', שהם בחינת מאורי אש, שמזה באין, חס ושלום, שרפות בעולם וכו', עין שם. והתקון לזה לקום בחצות שעל־ידי־זה זוכין "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר" (ישעיה סא), 'פאר', הוא בחינת מאורי־אור, כלליות הגונין וכל הבחינות הנ"ל, הינו שזוכין לפאר, להגביר מאורי־אור על המאורי אש, שהם בחינת אפר, וזה 'פאר תחת אפר' וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברים עמקים וגבוהים ורמים מאד מאד, אשרי אזנים שכך שומעות וכו':