# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/63/5/

וזה בחינת מרדכי ואסתר שהם בחינת ראש־בית, מרדכי הוא בחינת ראש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט.): 'מרדכי מן התורה מנין? שנאמר (שמות ל, כג): "מר דרור", ותרגומו, מרי דכיא'. וזה בחינת ראש, כמו שכתוב שם: "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור", שהוא מרדכי, כנ"ל.

ואסתר היא בחינת בית, כמו שכתוב (אסתר ב, ז): "לקחה מרדכי לו לבת". ודרשו רבותינו ז"ל (מגלה יג.): 'אל תקרי לבת, אלא לבית'. כי אסתר היא בחינת הבית־המקדש, שהוא בחינת מלכות, כידוע, כמו שכתוב (שמות טו, יז): "מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלך" וכו'. נמצא, שהבית־המקדש הוא בחינת מלכות, בחינת שם אדנ"י, כמובא (זהר ויקרא יא.), וזהו בחינת אסתר, שהיא גם כן בחינת מלכות - "ותלבש אסתר מלכות" (אסתר ה, א).

והמן הרשע הוא כנגדם, כי הוא בחינת (איכה ב, יט): "ראש־כל־חוצות", בחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", ועקר ראשיתו והתגברותו על אותן שהם מבחוץ לקדשה, כי עמלק התגבר רק על אותן שהיה הענן פולטן (רש"י דברים כה, יח). ועל־כן נקרא "ראש־כל־חוצות", כי הם מבחוץ לענני כבוד, שהם בחינת סכה, כידוע, וסכה היא בחינת הבית־המקדש שנקרא 'סכת שלם', שמשם עקר בנין הבתים ודירות ישראל, בבחינת (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית". וכמובן בדברי רבנו ז"ל (סימן רסו), וכן התורה 'בראשית' הנ"ל נאמרה לענין סכות גם כן, כמובן למי שהיה אז בעת שנאמרה תורה זאת. נמצא שכל אותן ישראל שהיו בתוך הענני כבוד הם בתוך בית וגבול הקדשה ונכללין בהראש־בית, אבל אלו שהיה הענן פולטן שהם מחוץ למחנה, מחוץ לבית הקדשה, על אלו מתגבר המן עמלק ורוצה להיות "ראש־כל־חוצות" לכבשם, חס ושלום, תחת ממשלתו לבלי להניחם לשוב אל ה', לשוב לתוך מחנה הקדשה.

ומשה רבנו, עליו השלום, שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור, הוא לוחם תמיד מלחמת עמלק בשביל להציל אלו האבני קדש הנשפכים ומתגלגלים בראש־כל־חוצות, כמו שכתוב (איכה ד, א): "תשתפכנה אבני קדש בראש־כל־חוצות" - להוציאם מרשות עמלק, להכניסם אל בית הקדשה. ועל־כן זאת המלחמה היא מלחמה קשה וגדולה מכל המלחמות שבעולם, כי עמלק, שהוא הבעל־דבר, מערבב את העולם עד שאי אפשר בשום אפן לידע האמת היכן הוא, כי השקר מתדמה לאמת בכל הבחינות, וזהו בחינת חבלו של משיח שהוא הקטגוריא בין התלמידי חכמים (כתובות קיב:).

והתקון לזה הוא רק תמימות ופשיטות, שמי שרוצה לחוס על נפשו לבל תאבד תקותו, חס ושלום, כפי מה שכל אחד יודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו, הוא צריך להתנהג בתמימות ובאמת, ולזעק מאד להשם־יתברך שיורהו האמת לאמתו - שידע במי להתדבק, באפן שיזכה לשוב אליו יתברך באמת. וזה שכתב שם רבנו ז"ל, שהתקון לזה הוא לקום בחצות ולהתאבל מאד על חרבן בית־המקדש שגרם על־ידי מעשיו וכו', כמו שמבאר שם, כי כל המעכב בנין בית־המקדש כאלו החריבו. ומי שיתנהג בדרך הזה, בדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם, דהינו לקום בחצות ולפשפש במעשיו ולהתאבל על חרבן נפשו ונשמתו שגרם חרבן בית־המקדש, ויצעק מאד להשם־יתברך כראוי לו לצעק על נפשו כפי מה שיודע בעצמו אפן מעמד נשמתו להיכן הורידה במעשיו, אזי בודאי יזכה לידע האמת לאמתו, כי החפץ באמת מוסרין לו מלאך של אמת (תנא דבי אליהו זוטא, פרק שלישי).

וזה בחינת מה שעשה מרדכי, כשראה גדל ממשלת המן שהוא בחינת ה"ראש־כל־חוצות" כנ"ל, שאז נאמר (אסתר ד, א): ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי מרדכי הצדיק בחינת הראש־בית שבכל דור ודור יודע את כל אשר נעשה בעולם, איך השטן מערבב את העולם כלו, עד שאי אפשר בשום אפן לידע היכן האמת. ואז - ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. וכן כל ישראל הכשרים מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים (פסוק ג) - 'ואפר' דיקא, להכניע מאורי אש שהם המפרסמים־של־שקר, בחינת "ראש־כל־חוצות", כנ"ל.

ועל־ידי־זה זכו לבחינה הנ"ל, בחינת (ישעיה סא, ג): "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר" כנ"ל, שזהו בחינת מה שזכו אחר־כך שנפל המן לפני מרדכי, ומרדכי - שהוא הראש־בית האמת - יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו' - שהם בחינת פאר כלליות הגונין. וזהו ליהודים היתה אורה - בחינת מאורי־אור הנ"ל: