# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/64/1/

כי איתא בהתורה 'אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא' (בסימן כה), שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות וכו', שהם הקלפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדשה וכו', וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה - אזי תכף נתעוררין הקלפות שבמדרגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשברם וכו', כי אין שני בני אדם שוין וכו' וכו', ופנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון וכו', ואזי צריכין לטהר ולקדש המקום מחדש וכו', ואי אפשר להכניע הקלפות וכו' אלא על־ידי גדלת הבורא, כמובא בכונות של 'הודו', וההתגלות גדלת הבורא הוא על־ידי צדקה שנותנין לעני הגון, כי עקר הגדלה והפאר הוא התגלות הגונין וכסף וזהב הן הן הגונין וכו'. ואין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי וכו', ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל וכו', ובשביל זה נקראין רשים כמו 'הוי זהיר ברשות' וכו', אבל דע, תכף ומיד שהעכו"ם מקבל ממון מישראל - תכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו', וזהו 'שאין מקרבין אלא בשעת הניתן' וכו', עין שם כל זה היטב:

גם דע, שכדי להכניע הקלפות שמסבבין בכל מדרגה, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו, הינו שישמח על־ידי שיזכר שזכה להתקרב להשם־יתברך, וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשם־יתברך, ועל־ידי השמחה הזאת הוא משבר הקלפות ונכנס למדרגה שניה, עין שם: