# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/64/13/

וזהו וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדלה על־פי הבאר וכו' (בראשית כט, א). וישא יעקב רגליו - הינו שיעקב נשא את רגליו, שהוא בחינת מדרגה התחתונה ועלה למדרגה הגבה בכל פעם. כי על־ידי שעמד בנסיון כל־כך, ולא הניח לפל עצמו בכל מה שעבר עליו, עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקלפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו', ושהכנעתם על־ידי התגלות הגונין וכו', שזהו בחינת כל השגת החלום שראה אז, מראה הסלם וכו', ושהשם־יתברך נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז וישא יעקב רגליו - שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחינת רגלין, הינו מדרגות התחתונות, ועלה בכל פעם למדרגה עליונה, כי מדרגה התחתונה נגד הגבה ממנה היא בחינת רגלין, כידוע.

ואז וילך ארצה בני קדם - שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב להשם־יתברך כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם. וזהו ארצה בני קדם - "בני קדם" הם בחינת נפשות הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו, לבחינת ארציות וגשמיות, כי הם נקראין "בני קדם" מכמה טעמים, כי הם בשרשן נקראין בני אל חי, בחינת (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלהיכם", וזהו בחינת "בני קדם", כי השם־יתברך קדמון לכל, כמו שכתוב (שם לג, כז): "מענה אלקי קדם", וכמו שפרש רש"י שם. גם התורה נקראת קדם, כי אוריתא קדמה לעולם, כמו שכתוב (משלי ח, כג): "מראש מקדמי ארץ", הינו שאלו הנפשות הם בחינת בני השם־יתברך, בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם, כי נפשות ישראל קדמו לעולם, כי 'ישראל עלו במחשבה תחלה' (בראשית רבה א, ד), כי באמת 'ישראל ואוריתא וקדשא בריך הוא כלא חד'.

גם קדם מרמז שאלו הנפשות אינם מהדורות הללו כלל, רק מבחינת שנים קדמוניות, [כאשר הבנתי משיחתו הקדושה], הינו שאלו הנפשות יקרות וגבוהות בשרשן מאד, אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים "בני קדם", בחינת (איכה ה, כא): "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם", כי תשובה קדמה לעולם, הינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי, על־ידי שכבר נשא והגביה כל המדרגות התחתונות, הלך ארצה בני קדם להחזירם בתשובה, כנ"ל.

וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדלה על־פי הבאר - שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים, שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא 'באר מים חיים', כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה', שמנח עליו אבן גדולה, שהוא בחינת הכח המדמה שנקרא 'לב האבן', כמו שכתוב בהתורה הנ"ל על 'בטל השמיר' וכו' עין שם.

וזהו והנה שלשה עדרי צאן רבצים עליה - שלשה עדרי צאן הם בחינת שלשה מדרגות שיש בישראל, שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם שלש מדרגות כנגד שלש בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל, אבל השכל עדין בכח, וזהו בחינת הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפעל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפעל אבל עדין לא באו לשכל הנקנה, וגם זהו מחמת האבן הנ"ל, והם בחינת בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדין מנח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אליה, כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו, שהם בחינת האבן גדולה שעל־פי הבאר שהוא בחינת השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה', כנ"ל. וזהו: כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, והאבן גדלה על־פי הבאר - שכל עדרי צאן קדשים, שהם נפשות ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים 'רועים', שכלם משקים אותם הרועים מהבאר ההיא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים, הינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחינת יעקב, שהוא כבר הגיע עד תכלית מדרגה העליונה, כי כבר פגע במקום וכו' שהוא מקום נקדת האבן שתיה, שהוא מקום קדשי קדשים, שמשם שרש המעין יוצא, שרש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים, שהם המנהיגים להשקות את הצאן שהם הנפשות שתחתם. כי מזה המעין היוצא מבית ה' מבית קדשי קדשים - מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים "מעינות ותהמת יצאים בבקעה ובהר" (דברים ח, ז), ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעינות, כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים - כך יכולים לחפר ולמצא בארות ומעינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא, רק שצריכין לחפר ולבקש הרבה. ועל־פי רב כבר הבאר חפור ומוכן לשאב ממנו, אבל אבן גדולה על־פי הבאר - שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו', כנ"ל.

ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל־פי הבאר והשקו את הצאן, והשיבו את האבן על־פי הבאר למקמה - שמחמת כבד האבן גדולה צריכין להתאסף כלם יחד, וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן, ואחר־כך משיבין האבן למקומה - זה בחינת שאין הנפשות המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כי אם בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים, ואחר־כך כששבים לביתם - אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה', כי כבר השיבו את האבן על־פי הבאר למקומה.

וזהו: ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו - ששאל אותם: אחי - הלא אתם אחי בשרש נפשותיכם, כי אתם נמשכים ממקום גבה מאד, אך עתה מאין אתם - להיכן נשלכתם ומאין באתם עתה. והשיבו: מחרן אנחנו - שאנו מחרן, בחינת חרון אף, שהוא היצר הרע שיניקתו מחרון אף ודינים, שהתגבר עלינו והתגרה בנו מאד.

ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור - לבן בן נחור זה בחינת כלל כל הרמאות והערמומיות שהבעל־דבר מכניס בעולם, ומתלבש את עצמו במנהיגים וגדולים, ומכניס בלבם לחלק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת יעקב, שהוא בחינת נקדת האמת שבכל הצדיקים, בחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", ועקר כל הרמאות והערמומיות של הבעל־דבר הוא על־ידי כח המדמה כשאין זוכין לבררו כראוי, כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה, כנראה בחוש, אפלו בדברים גשמיים, שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד על־ידי חוש הראות, אך בדברים הנוגעים אל השכל - קשה מאד לברר הדבר ולעמד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפך את האמת, כי מרבוי הדמיונות יש לו כח להפך כל דבר מהפך אל הפך, עד שקשה מאד לעמד עליו, כי אם כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחינת יעקב, שהם בחינת נקדת האמת לאמתו.

אבל הבעל־דבר מתגרה על זה ביותר, ומניח את עצמו לארך ולרחב להרבות מחלקת על צדיק כזה, שהוא בחינת נקדת האמת, שכבר שבר והכניע ובטל את כח המדמה לגמרי, כי הבעל־דבר מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההפך ממש, כאלו הוא הפך האמת ממש, חס ושלום, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן.

ועקר התגרות הבעל־דבר הוא בגדולים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.), הינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו בו, ויאמרו עליו מה שיאמרו, כדי לרחק ישראל ממנו, חס ושלום, מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הקדושים - יקרב כלם להשם־יתברך, על־כן מרבה מחלקת עליו, והכל על־ידי כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמומיות שבעולם.

וזה בחינת לבן בן נחור - כי כח המדמה נקרא לבן הארמי על שם שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. ועל־כן נקרא לבן, כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן א') על מאמר רבה בר בר חנה 'ומתחזי כי צוציתא דנורא חורא ברישיה וכו''. כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלק עליו, כי מהפך האמת מהפך אל הפך, כנ"ל.

גם כי המח הקדוש של הצדיק האמת הוא בחינת לבן העליון, בחינת (שיר־השירים ד, טו): "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" - 'מן לבונא דמחא' (זהר פנחס רלה:), בחינת 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' (תקוני זהר, תקון ע, קכט.), כי מחו הקדוש הוא זך ונקי ככסף צרוף, וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסלת כלל, בחינת (תהלים יב, ז): "אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף וכו' מזקק שבעתים", ולעמת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי, כי מרמה ומטעה כל־כך את בני־אדם בכמה מיני טעיות ושקרים, עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת. וזה בחינת לבן דקלפה, בחינת ארבע מראות נגעים, שכלם מראיהם תכלית הלבן. הינו כי כשמבררין דבר לאמתו, הוא בחינת שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה, כמו שכתוב (ישעיה ג, ו): "שמלה לכה" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (חגיגה יד.): 'דברים הברורין כשמלה', וכמו שדרשו רבותינו ז"ל: "ובלבנים" - 'לבון הלכתא'. אבל הסטרא אחרא מתגרה להפך האמת על־ידי הטעותים של כח המדמה, עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלבן שכך הוא הדבר, כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההפך שהוא האמת, ועל־כן נקרא לבן הארמי.

וזה בחינת לבן בן נחור - מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלקת שחולקין על הצדיק האמת, שהוא בחינת יעקב, בחינת נקדת האמת שבין כל הצדיקים, בבחינת (שיר־השירים א, ו): בני אמי נחרו בי, שמני נטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי - כרמים הם בחינת מנהיגים כמו שפרש רש"י שם. "בני אמי" פרש רש"י: 'אנשי מצרים', הינו בחינת כח המדמה שהוא בחינת פרעה ומצרים (כמו שכתוב בהתורה 'ויהי מקץ' בסימן נד, עין שם). הינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מברר, הם נחרו ונתגרו בי, הינו בכנסת ישראל, עד אשר שמני נטרה את הכרמים - הם בחינת מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי.

כרמי שלי לא נטרתי - כרמי שלי הוא בחינת המנהיג האמת הינו הצדיק האמת. ועל־כן נקרא כרמי שלי, כי הוא יודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, ולתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו, ועל־כן נקרא כרמי שלי, כי הוא המנהיג שלי, הינו של כל אחד ואחד מישראל באמת, כי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהושיע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי, כי אף־על־פי שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים, אבל מאחר שעדין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי, על־כן אינם מנהיגים שלי, מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם.

ועל־כן מבקשת כנסת ישראל מהשם־יתברך: הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו', שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך - הינו שכנסת ישראל מבקשת ומתחננת מהשם־יתברך שיגיד לה ויגלה לה האמת איכה תרעה איכה תרביץ - הינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחינת בצהרים, כמו שפרש רש"י שם שהוא עת החם שרע להצאן, [ועין מזה במקום אחר (הלכות ברכת הריח, הלכה ד', אות לז; שבת הלכה ו, אות ג)].

ובשביל זה נקרא הכח המדמה - לבן בן נחור, בחינת בני אמי נחרו בי - מחמת שכל ההתגרות לחלק על הצדיק האמת הוא על־ידי כח המדמה שמטעה את האדם, עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת, כמו שכתוב (ישעיה ה, כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו', שמים מתוק למר" וכו'.

וזהו ששאל אותם: הידעתם את לבן בן נחור, הינו שאמר להם מאחר שאצלכם עדין מנח האבן גדולה על־פי הבאר, על־כן אני שואל אתכם: הידעתם את לבן וכו' שהוא בחינת הכח המדמה כנ"ל. הינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והכרות עמו, כי ידיעה לשון אהבה. ויאמרו ידענו, שהודו לו שעדין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדין.

ויאמר השלום לו, ויאמרו שלום - ששאל אם שלום לבחינת הכח המדמה, הינו אם יש שלום להמנהיגים שלא שברו עדין את המדמה, אם שלום להם, והשיבו "שלום", כי להם בודאי יש שלום כי אין עליהם מחלקת, כי אין הבעל־דבר מתגרה להרבות עליהם מחלקת, מאחר שאין בהם כח לעזר לישראל להחזירם למוטב, כי הוא מתגרה רק להרבות מחלקת על הצדיק האמת בחינת יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קה:): 'האי צורבא מרבנן דמרחמי ליה וכו' משום דלא מוכח להו' וכו' (תלמיד־חכם שאוהבים אותו, משום שלא מוכיח להם וכו'), נמצא, שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום.

וזהו: ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן - רחל היא התורה, כמו שפרש אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן יב). ומי שאין המדמה שלו מברר כראוי - אזי גם חדושי התורה שלו הם משם, מבחינת המדמה שאינו מברר - שמדמה מלתא למלתא, והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל, והלואי שלא תקלקל להם. אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו ויאמרו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן - שאמרו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן, שעדין לא בררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל, והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו והנה רחל בתו באה עם הצאן - הינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, באה עם הצאן - שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם, כי הם גדולים בעולם ושלום להם, ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים.

ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וכו' - ואיתא, שזה מרמז על אריכת הגלות, שעוד היום והזמן של הגלות גדול, כי הגלות יתארך, הינו שיעקב אמר להם שעל־ידי תורה כזאת אי אפשר לקרב את הגאלה. וזהו הן עוד היום גדול - שבהכרח שהגלות יתארך חס ושלום. לא עת האסף המקנה - שעדין אין עת לאסף ולקבץ המקנה צאן קדשים, דהינו נפשות בני ישראל, להשיבם לנויהם על־ידי תורה כזאת, שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים.

השקו הצאן ולכו רעו - זה בחינת (שיר־השירים א, ח): "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים", עין בפרוש רש"י שם, הינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב, צריכין לעת עתה להתקרב לאלו המנהיגים, כי ברבם יש טוב הרבה, וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה, רק שיש בהם אחיזת המדמה. על־כן כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי, צריכין להתקרב להם, בבחינת "אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים". וזהו: השקו הצאן ולכו רעו - הינו שאמר להם שהגאלה אי אפשר לקרב על־ידי תורה כזאת, אך אף־על־פי־כן השקו הצאן ולכו רעו - מאחר שאין יודעין עדין מנקדת האמת וכנ"ל.

ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן וכו' - שהשיבו לו ואמרו: שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו', הינו שגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כי אם על־ידי שמתאספים יחד כל העדרים, כי בעת האסיפה והקבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים, אז "הן אל כביר לא ימאס" (איוב לו, ה), ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אחר־כך והשיבו את האבן על־פי הבאר למקומה, שחוזר היצר הרע למקומו. וכמבאר במדרש (בראשית־רבה ע, ח) על הפסוק זה: ונאספו שם כל העדרים - 'זה הצבור' וכו', והשיבו את האבן - 'שכיון שהם יוצאים להם, יצר הרע חוזר למקומו'.

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן - שבתוך שדבר עמם, בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם דהינו התורה שנפלה אצלם. וזהו ורחל באה עם הצאן - שראה את התורה שהיא בחינת רחל שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחינת יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדבורים שמדבר עם העולם. וזהו: ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא - כי באמת התורה שמנחת בגלות בכח המדמה, התורה בעצמה קדושה וטהורה מאד, והשם־יתברך חומל על עמו, וכל זמן שאין זוכין למצא נקדת האמת שהוא מנהיג האמתי אזי התורה בעצמה מנהגת את ישראל.

וזהו ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא - הוא דיקא שהיא בעצמה, שהיא רחל, שהיא התורה, היא דיקא רועה ומנהגת את הצאן אשר לאביה, שהם הנפשות המתקרבים למנהיגים הנ"ל שיש בהם אחיזת לבן בחינת כח המדמה, שאין בהם כח להנהיג את ישראל. רק השם־יתברך חומל על עמו, שהתורה בעצמה בחינת רחל בתו מנהגת את ישראל לפי שעה, עד אשר השם־יתברך מסבב סבות לטובה שהצדיק האמת בחינת יעקב, נותן עינו על זה, ועושה כמה תחבולות ומוסר נפשו עד שמוציא ומעלה את התורה בחינת רחל מתוך בית לבן, מתוך הכח המדמה. והוא מתיחד ומתחבר עם התורה הזאת עד שמתקן כל העולם על ידה, כי הוא מברר את התורה הזאת ומעלה אותה לשרשה ומחדש על־ידי־זה חדושים נפלאים, שהם עצות אמתיות להנהיג את ישראל, כי רק הוא יכול לגל את האבן מעל־פי הבאר בנקל, בבחינת ויגל את האבן מעל־פי הבאר - כמי שמעביר פקק מעל הצלוחית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ע, יב).

וזה כלל כל הפרשה שמדברת אחר־כך, איך לקח והוציא יעקב את רחל ולאה מבית לבן והוליד מהם כל שנים־עשר שבטי יה, הינו שיעקב, בחינת הצדיק האמת ברר את כל התורה שנקראת 'אשת־חיל', בחינת רחל ולאה - ברר הכל מבית לבן מאחיזת המדמה ועל־ידי־זה הוליד שבטי יה, כי עקר קיום ישראל על־ידי־זה, ועל־ידי־זה הוציא כל הצאן מבית לבן שהם עדרי צאן קדשים, כי הוציא כלם מגלות המדמה והשיבם אל האמת, כי יעקב בחינת עצם האמת, בחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", כנ"ל: