# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/64/14/

וזה בחינת עקדים, נקדים וברדים, הם בחינת גונין בחינת כלליות הגונין שהם גדלת הבורא שעל־ידי־זה מכניעין כח המדמה, כח הבהמיות, שהם בחינת צאן לבן ומבררין הטוב, שהם בחינת צאן קדשים, צאן יעקב, בחינת (יחזקאל לד, לא): "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". ועל־ידי הגונין, שעל־ידי־זה מכניעין המדמה על־ידי־זה זוכין אל השכל בשלמות, שהוא שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה. וזהו גם כן בחינת עקדים נקדים וברדים - שהם כלל כל המחין והשכליות, שהם כלל כל העולמות והשתלשלותם מראש ועד סוף שכלם נתהוו על־ידי חכמתו יתברך, כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה עשית".

כי איתא בעץ חיים (שער ו, פרק ג), שתחלת שרש האצילות וכל מה שנתהוה שם נקרא בשם עולם העקדים. ואחר־כך נמשך אורות השבעה מלכין קדמאין דמיתו, כי היה בהם מיתה ושבירה וכו'.

וזה בחינת עולם הנקדים, ואחר־כך היה עולם התקון שעל־ידי־זה עקר התהוות וקיום כל העולמות מתחלת האצילות עד סוף העשיה וזה בחינת ברדים, ומאלו השלשה בחינות, שהם עקדים נקדים וברדים - נמשך ונשתלשל בחינת השלש בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח וכו', כי שכל בכח זה בחינת עקדים ששם אין שום השגה, כי הוא קדם האצילות ומשם נמשך בחינת שכל בכח. ואחר־כך מוציאין השכל מכח אל הפעל ואז נתהוין השבעה מלכים הנ"ל שהם שרש השבע מדות, שהם בחינת שבעת ימי הבנין, אבל שם יש עדין בחינת שבירה, כי אי אפשר לברר השכל לאמתו בתחלתו מיד, וקדם שמולידין ומחדשין איזה דבר לאמתו - צריכין להפכו ולשברו מתחלה בכמה בחינות. ואחר־כך מבררין השברים ומחברין אותן ומתקנים אותם על־ידי תוספת השכל חדש שממשיכין, ואז בונין ומשלימין החדוש על מתכנתו, כידוע ומובן כל זה למי שזוכה לחדש חדושין. או אפלו אם אינו מחדש בעצמו רק שמעין בספרים ומבין דרכי החדוש, כי על־פי רב צריכין מתחלה לומר כמה סברות ולבנות כמה בנינים שאינם מתקימים, שאין יכולין לברר על ידם ההלכה והחדוש לאמתתו.

וזה בחינת בונה עולמות ומחריבן (בראשית רבה ג, ז), בחינת שבירת המלכים, בחינת עולם הנקדים - שכל זה נעשה בעת שמוציאין השכל מכח אל הפעל שהוא בחינת בנין העולמות, כי "כלם בחכמה עשית", כנ"ל. ואחר־כך אף־על־פי שכל הסברות והשכליות שהוציא בתחלה - לא נתקימו ונשברו, אף־על־פי־כן צריכין לחזק עצמו אחר־כך, וללקט ולברר מהם כמה נקדות טובות כמה סברות ישרות שנמצאין ומפזרין בהם. ולהוסיף עליהם שכל חדש ולחברם אליהם ולקבץ אותם יחד עד שנשלם הבנין והחדוש על אמתתו, וזהו בחינת עולם התקון, בחינת עולם הברדים. וזהו בחינת שכל הנקנה, שהוא עקר קיום הדבר על מכונו, [ועין בעץ חיים ותבין].

ויעקב עשה כמה תחבולות לזה בכמה דרכים, עד שהמשיך בחינת התגלות הגונין על עדרי צאן קדשים שלו, כדי להכניע מהם המדמה ולהביאם אל השכליות הנ"ל. וזה ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם וכו' מחשף הלבן אשר על המקלות (בראשית ל, לז), ואיתא (זהר ויצא קסב.) שזה בחינת סוד התפלין, שהם כלל התורה שהוקשה כלה לתפלין, כלל המחין, הינו שיעקב בחינת הצדיק, שהוא נקדת האמת, המשיך בחכמה נפלאה כל המחין הקדושים בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד, עד שהכניס החכמה והשכל האמת בתוך המחין של כלל ישראל, שיכנס החכמה והשכל האמת בתוכם היטב, שיבינו האמת לאמתו עד שלא יהיה כח לשום הטעאה של הכח המדמה בחינת לבן להעבירם מזה, חס ושלום.

וזהו ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים וכו'. 'ברהטים', הם רהיטי מחין, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר קמד:), הינו שיעקב הציג ותחב את המקלות, שהם בחינת חדושי־התורה שחדש וגלה בשכל אמת ונפלא ונורא כזה, הציג ותחב אותם ברהטים, בתוך רהיטי מחין של תלמידיו המתקרבים אליו. וזהו 'ויצג' - 'ויצג' דיקא, שהציג ותחב חדושים שלו האמתיים ברהטים, בתוך רהיטי מחין שלהם - שיהיו תחובים בהם בעמק גדול, עד שלא יהיה כח לשום טעות של המדמה להעבירם מהם, חס ושלום. כי כבר הם מבינים האמת היטב.

וזהו ברה טים בשקתות המים - ברהיטי מחין, במקום ששותין מימי התורה והדעת, שם הציג את המקלות הנפלאים שלו, שהם בחינת השכליות האמתיים שלו שמכונין את האדם בכל עת לדרך הישר, כמו המקל שמכון את העדרים אל הדרך הישר. ועל־כן נקראת ההנהגה והממשלה בשם מטה ומקל, כמו שכתוב (יחזקאל יט, יד): "מטה עז שבט למשול" וכן בכמה פסוקים.

וזהו, אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות - כדי כשיבואו שאר הצאן קדשים לשתות ממימי התורה והדעת - לנכח הצאן קדשים ששתו כבר, שזכו כבר להכיר האמת לאמתו, ויחמנה בבאן לשתות - שיחממו עצמם בחמימות והתלהבות דקדשה ברשפי אש שלהבת יה - לעבד השם־יתברך ולהתפלל בחמימות והתלהבות ולא ילכו עמו בקרי, חס ושלום, בבחינת קרירות שנמשך מסטרא דעמלק שהוא סטרא דלבן, שנאמר בו (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך". כי כל מי שאינו יודע מנקדת האמת הנ"ל אפלו מי שהוא איש כשר ועובד השם־יתברך ומתפלל ועוסק בתורה, אבל כל עבודתו הוא בקרירות, בלי שום חיות והתלהבות וחמימות דקדשה ואין להשם־יתברך שעשועים מעבודה כזאת, כי הוא בבחינת שנה, (כמבאר במקום אחר, בהתורה 'פתח רבי שמעון' בסימן סמך). אבל יעקב בחינת נקדת האמת המשיך תורה, בחינת מקלות, להנהיג העולם בשכליות נפלאים כאלו, עד אשר הציג ותחב השכל האמתי בתוך רהיטי מחין של המתקרבין אליו, עד שכל הצאן קדשים שיבואו לשתות ממימי התורה לנכח הצאן הקדוש שלו - יתחממו עצמן בחמימות דקדשה לעבד השם־יתברך ולהתפלל בחמימות והתלהבות דקדשה, כי עקר חמימות דקדשה על־ידי תנועת השכל האמת, (כמו שמבאר בהתורה 'עתיקא' בסימן כא).

וזהו והיה בכל יחם הצאן המקשרות - ופרש רש"י: 'הבכורות', ושם יעקב את המקלות וכו', ובהעטיף הצאן לא ישים וכו' ופרש רש"י: 'לשון אחור' וכו' - זה בחינת מה שכתב אדמו"ר, שהנערים בקל להשיב אותם מהזקנים, כמו שכתוב בספר הא"ב (ספר המדות, אות תשובה, סימן ד). וכמו שמבאר על פסוק (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אבד" (בסימן רו), הינו שיעקב שם כל מגמתו לקרב בני הנעורים, להוציאם מבחינת לבן מהכח המדמה, כי עדין הם רכים בשנים ולא נשתרש אצלם הסברות של טעות המדמה, אבל הזקנים שכבר נשתרשו בטעותם של המדמה - קשה להשיבם עתה אל נקדת האמת עד ירחמו עליהם מן השמים. וכן כל הפרשה סובב והולך על קטב זה, על המלחמה שבין נקדת האמת בחינת יעקב, לבין כח המדמה שהוא בחינת לבן הארמי בן נחור, כנ"ל.

וכל המלחמה והעבודה והיגיעה של יעקב הכל בשביל הבנים והצאן שהם בחינת בנים ותלמידים, כי עם יעקב בעצמו לא היה ללבן שום עסק ומריבה, כמובן בפרשה, כי יעקב בעצמו כבר שבר המדמה בחינת לבן לגמרי, ונקי ממנו לגמרי וידו מסלקת ממנו ואין לו שום עסק בו, רק יעקב מסר נפשו ביגיעות קשות וטרחות ותחבולות כאלה הכל בשביל הצאן והבנים, הינו להוציא בניו ותלמידיו מבחינת בית לבן, מבחינת המדמה. ומחמת שהמלחמה גדולה וחזקה מאד מאד, כי הוא מתגבר ומתפשט ומשתטח מאד בכל דרגא ודרגא. וכל מה שמנצחין אותו מעט - מתפשט ומשתטח יותר ויותר. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו', על־כן הכרח יעקב לברח ממנו בהחבא עם רחל ולאה, שהם כלל התורה, ועם כל הבנים והצאן.

ולבן רדף אחריהם ובקש לעקר את הכל, חס ושלום, כמו שכתוב (דברים כו, ה): "ארמי אבד אבי", כי עדין לא הכניעו אותו כראוי "לולי ה' שהיה לנו" וכו' (תהלים קכד, א), בחינת (בראשית לא, מב): לולא אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים - הינו שהצדיק האמת, בחינת יעקב, אומר ללבן, שבודאי לפי גדל רדיפתו והתגברותו על בניו וצאנו - בודאי לא היה באפשרי לעמד נגדך לולי אלקי אבי וכו'. הינו שהשם־יתברך בעצמו מכרח, כביכול, להכניס עצמו בזה לעזר לישראל המתקרבים להצדיק האמת להצילם מכל הרדיפות של לבן הארמי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'אלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו וכו' שנאמר (תהלים לז, לג): "ה' לא יעזבנו בידו'. וכמו שכתוב (שם צד, יז): "לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי", 'דומה' זה בחינת כח המדמה, שאי אפשר להנצל ממנו לגדל התפשטותו בכל דרגא לולא ה' עזרתה לי.

וזהו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים וכו', הינו שהצדיק האמת אומר, שהשם־יתברך ראה את עניו ואת יגיע כפיו, כי הוא בעצמו יגע וטרח הרבה מאד בשביל הצאן הזה - להוציאם מהמדמה להעלותם אל השכל לקרבם להשם־יתברך. ועל־כן אף־על־פי שהם לא נצחו המלחמה כראוי, עד שעדין יש כח ללבן בחינת המדמה לרדף אחריהם ולהשיגם, ואף־על־פי־כן השם־יתברך חמל על היגיעות והטרחות והמסירת נפש של הצדיק האמת שמסר נפשו מאד בשביל כל אחד ואחד, ועל־ידי־זה השם־יתברך בעצמו לוחם עם לבן ומגרשו מצאן יעקב בחינת את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש.

וזה שאמר יעקב ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי, הינו שיעקב הצדיק האמת מריב עם לבן הארמי ואומר לו: מה פשעי ומה חטאתי, הינו איזה חטא ופשע מצאת בי בעצמי, אשר אתה רודף אותי, הלא אין לך שום כח וקטרוג עלי, כי תהלה לאל אני זך ונקי וצח לגמרי מכל חטא ופשע, כי אין לי שום הסתכלות בזה העולם כלל אפלו כהרף עין וכו' וכו', כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך - כי אין בי שום אחיזה ונגיעה ממך, כי אני נקי מהמדמה לגמרי לגמרי, שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו - הינו שאמר שהוא מרצה לעמד לדין לפני כל מי שירצה, הן לפני אחיו של יעקב הן לפני אחיו של לבן, הינו הן לפני אותן שהם מסטרא דקדשה, הן לפני אותן שהם מסטרא אחרא מסטרא דלבן, כי לפני כלם יצדק בדין, כי כלם לא יוכלו למצא בו שום שמץ ושום צד אחיזה משום ריח של איזה תאוה ומדה שבעולם הנמשכת מכח המדמה, כי אני נקי וזך וצח לגמרי.

אף גם היו לי יגיעות וטרחות גדולות בעבודת השם־יתברך בשביל כלל ישראל, בחינת הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה - שיגעתי וטרחתי הרבה בהתבודדות ותורה ותפלה ביום ובלילה בתוך שדות ויערים, בתוך חרב וחמימות גדול ובעת הקר והקרח בלילה, שגם אז הלך בדרך יחידי בהתבודדות, ויגעתי וטרחתי ביגיעות גדולות מאד בעבודת ה' ותדד שנתי מעיני - הכל בשביל השם־יתברך בשביל לקרב אליו נפשות ישראל.

על־כן אף־על־פי שהנפשות המתקרבין עדין לא נצחו המלחמה - אין לך כח לעשות להם מאומה, כי כחי וכח אבותי הצדיקים האמתיים יגן עליהם להצילם ממך, כי השם־יתברך בעצמו יעמד בעזרי, עד שאגמר עמהם מה שהתחלתי לקרבם כלם להשם־יתברך, עד שיצמח מהם התגלות האמת לכל באי עולם, כמו שכתוב (תהלים פה, יב): "אמת מארץ תצמח" וכו', מאותן שמנחים עד הארץ, מהם דיקא יצמח האמת לכל באי עולם, כי "שפת אמת תכון לעד" (משלי יב, יט), וקשטא קאי (האמת עומדת ומתקימת) (שבת קד.):

הלכות מתנת שכיב מרע