# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/64/3/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין פא:): דבר תורה מעות קונה שנאמר (ויקרא כז, יט): "ונתן הכסף וקם לו", ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה? כדי שלא יאמר לו, נשרפו חטיך בעליה - כי עקר התגלות הגונין הוא בממון ישראל, ועל־ידי התגלות הגונין שבממון ישראל נכנעין הקלפות שבכל מדרגה ומדרגה כנ"ל. ועל־כן בודאי מדברי תורה כסף קונה, כי על־ידי הכסף נתגלין הגונין ונתגלה גדלת הבורא, שעל־ידי־זה נכנעין הקלפות ונגמר המקח, כי אין יכולין לקלקלו עוד, כי כבר נכנעו על־ידי התגלות הגונין שבכסף ישראל וכנ"ל.

ועל־כן באמת מדאוריתא כסף קונה, כמו שכתוב: "ונתן הכסף וקם לו" - 'וקם לו' דיקא, שעל־ידי הכסף יש תקומה ועליה להמקח, דהינו להניצוצות שבהמשא־ומתן, כי על־ידי הכסף נתגלין הגונין ונכנעין הקלפות, ואז יש תקומה ועליה להניצוצות שבהמשא־ומתן ועל־ידי־זה נגמר המקח מדאוריתא וכנ"ל. אך מפני מה אמרו חכמים משיכה קונה וכו' - כי באמת אף־על־פי שבהממון הוא התגלות הגונין אבל אין זה אלא אצל איש הישראלי וגם אצלו אין מאירין הגונין כי אם כשזוכה לתקן ממונו על־ידי צדקה לעני הגון, כמו שמבאר שם, עין שם.

ועל־כן ראו חכמים שעל־פי רב העוסקים במשא ומתן אין זוכים לתקן ממונם בשלמות כראוי, ואזי אין מאירין אצלם הגונין בשלמות, ועל־כן אף־על־פי שבשעה שקבל הכסף נתרצה למכר החפץ לחברו, וזה נמשך בשרשו מהתנוצצות הגונין שבהממון. אבל אף־על־פי־כן עדין לא נכנעו הקלפות שבמדרגה ויכולין לקלקל המשא־ומתן, מחמת שתכף אחר־כך נתעלמו הגונין, מחמת שעדין לא תקן ממונו בשלמות וכנ"ל, וכמו שכתב רבנו ז"ל לענין הממון שבא ליד העכו"ם שאין הגונין מאירין רק לפי שעה ואחר־כך נתעלמין אורם וכו' כנ"ל, כמו־כן להבדיל אפלו אצל איש ישראל, אף־על־פי שבערך העכו"ם מאירין אצלו הגונין, אבל אף־על־פי־כן מאחר שלא תקן ממונו כראוי אין מאירין גם אצלו בשלמות רק מתנוצצין לפי שעה מתוך העלמן ומתעלמין מיד, ועל־כן אין הקלפות נכנעין על־ידי הכסף לבד, כי אין הגונין מאירין בהם בשלמות ועל־כן אין נגמר המקח על־ידי הכסף וכנ"ל. כי עקר גמר המקח הוא כפי הכנעת הקלפות שאז נשלם הברור, וכנ"ל.

וזה שאמרו שם, ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה? כדי שלא יאמר לו, נשרפו חטיך בעליה. כי מאחר שלא תקן ממונו ולא נתגלו הגונין על ידו, יכול להיות שיתגרו ויתאחזו הקלפות בהממון ביותר, כי "את זה לעמת זה עשה אלקים". ומי שזוכה לתקן ממונו על־ידי הצדקה, אזי נתגלין הגונין שהם גדלת הבורא על־ידי ממונו, וזוכה להכניע הקלפות שבכל מדרגה על־ידי ממונו, כנ"ל.

אבל להפך, כשאין מתקן ממונו על־ידי הצדקה, אזי נתאחזין הקלפות בהממון דיקא. מחמת שיש שם קדשה גבה נעלמת שהם הגונין עלאין שנתעלמו שם, שכשאין מאירין כראוי - הם נאחזין שם ביותר, כי הם כרוכים תמיד אחר הקדשה הגבה ביותר, ומזה בא גדל התגברות תאות ממון, שנמשך מחמת שהממון בשרשו יש בו קדשות גבוהות מאד, שהם הגונין עלאין שמלבשין בו. וכשאינו זוכה לגלות הארת הגונין על־ידי צדקה לעני הגון, אזי הקלפות נאחזין בהממון ביותר, ועל־ידי־זה נופל לתאות ממון. ומזה באים כל ההכחשות והשנויים והעולות שבמשא ומתן אם אין מתגברים על תאותו לממון, חס ושלום. וזה שאמרו: שאין מעות קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה - 'בעליה' דיקא, דהינו בעת שהיו צריכין לעלות הניצוצות שבהסחורה מדרגא לדרגא, אז שלטו הקלפות, שהם מזיקי עלמא. והם בחינת אש, כמו שכתוב (יחזקאל טו, ז): "מהאש יצאו" וכו'. ועל־ידי־זה נשרפו החטים והסחורה: