# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/64/9/

וכל זה כלול ומרמז בסוף התורה הנ"ל, מה שכתוב שם שכדי להכניע הקלפות שבכל מדרגה הוא על־ידי שמחה של מצוה, על־ידי שיזכר חסדו הגדול שזכה להתקרב להשם־יתברך ולצדיקים וכו' כנ"ל, עין שם. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקדש להתקרב להשם־יתברך ולתורתו - מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטין כנגדו יותר ויותר, בבחינת 'פשטוהו ולא עיל לתרעא' הנאמר בהתורה הנ"ל, שהסטרא אחרא שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד, ואינם מניחין אותו לכנס לשערי הקדשה. ומחמת זה רבים נכשלו ונפלו, כי בתחלה התחילו קצת להתקרב להשם־יתברך ועסקו בתורה קצת וכו', אבל אחר־כך על־ידי עצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, על־ידי־זה טעו בעצמן כאלו אפס תקוה, חס ושלום, ונתרחקו כמו שנתרחקו.

ובאמת טעו הרבה בזה כמו שאמר אז אדמו"ר ז"ל, שבזה טועין החסידים הרבה, מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממדרגתם, לא כן הוא, אדרבא, מחמת שצריכים לעלות מדרגא לדרגא, על־ידי־זה מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כל־כך [כמבאר שם בסוף].

אך עקר העצה לזה שיזכיר את עצמו בכל עת גדל חסדו וטובו הגדול של השם־יתברך ואל ישכח כל גמוליו, ויזכר היטב את כל החסד הגדול שעשה השם־יתברך עמו ולא עשהו גוי וקרבו להישרים ותמימים היונקים מצדיקי אמת, וישמח מאד בכל הנקדות טובות שזכהו השם־יתברך מעודו, ועל־ידי־זה יזכה להתגבר בכל פעם נגד גדל ההתפשטות של הקלפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבר לבטח עליהם.

וכשנדקדק בדברי אדמו"ר ז"ל שבתורה הנ"ל, נמצא שגם עצה הזאת - הוא בחינת עצה הראשונה שכתב שם, שלהתגבר נגד הקלפות שבכל דרגא הוא על־ידי התגלות גדלת הבורא, שהוא בחינת הכונות של 'הודו', שאז עולין מעשיה ליצירה, ואז מזכירין גדלת הבורא, עין שם.

וזהו בעצמו בחינת העצה השניה הנ"ל, דהינו לשמח בחסדו וטובו הגדול יתברך. כי כל מה שזוכרים ומגלין חסדו וטובו יתברך - נתגלה גדלתו ותפארתו יתברך יותר ויותר, כי עקר גדלתו של יוצר בראשית הוא בחינת החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדלה, כמו שכתוב (דברי הימים־א כט, יא): "לך ה' הגדלה" - זה חסד, כידוע, וכל מה שנתגלה חסדו יותר - נתגלה גדלתו יתברך יותר, על־כן כשאדם משמח את עצמו בשמחת ישראל, ומזכיר את עצמו חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדין יש לו תקוה תמיד, כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים, על־ידי־זה נתגלה גדלת הבורא יתברך, כי זה עקר גדלתו כנ"ל, ועל־ידי־זה מכניע ומשבר הקלפות שבמדרגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבוא למדרגה השניה, וכן בכל פעם: