# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/1/

כי כל דבר יש לו שרש למעלה, ושרש ענין מתנה - מה שנמצא בעולם שאחד נותן מתנה לחברו - נמשך ממה שגם אצלו יתברך נמצא אוצר־מתנת־חנם, שלפעמים חונן ונותן במתנת חנם אף־על־פי שאינו מגיע לו על־פי משפט. כי השם־יתברך מנהיג עולמו בצדקה ובמשפט, כמו שכתוב (תהלים לג, ה): "אהב צדקה ומשפט" וכתיב (שם צט, ד): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית". ובאמת הוא מדרכיו הנפלאים והנעלמים מאד שאי אפשר להבין ולהשיג, וכמו שמתמיה ומתפלא הפיוט על זה ביוצר של יום ראשון דראש־השנה, כמו שאומרים שם: 'ובמקום משפט אין צדקה, ובאין משפט יש צדקה, ואתה במשפט תעשה צדקה'. כי באמת הוא פלא גדול שאי אפשר להבין, כי השם־יתברך ברא את העולם בשביל האדם הבעל־בחירה, כדי שיזכה לקבל שכר הטוב הגנוז במשפט, כדי שלא יאכל נהמא דכסופא, כמובא. ועל־כן בהכרח שינהיג העולם במשפט, כי אם לאו, אם כן חזר הדבר לכמות שהיה - שיאכל נהמא דכסופא, ואם כן על מה טרח כל הבריאה?

וזהו באמת ענין קשיות המלאכים שקטרגו על בריאת האדם (זהר אחרי סט:), ואמרו: (תהלים ח, ה): "מה אנוש כי תזכרנו" וכו', 'כי עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך' וכו' (עתיד לחטא לפניך, ולהרגיז לפניך). והשיב להם השם־יתברך: 'וכי לחנם נקראתי רחום וחנון' וכו'? ולכאורה תמוה, דקארי לה מאי קארי לה (כשהם שאלו את השאלה, מה עלה בדעתם), וכי לא ידעו המלאכים שהשם־יתברך רחום וחנון, והלא הוא מטיב ומרחם על כל דרי מעלה בחסד חנם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, שהם אוכלין בחינת נהמא דכסופא שהוא רק ברחמים במתנת חנם, ואם כן מה קול הרעש הזה שהרעישו על בריאת האדם שעתיד לחטא, הלא השם־יתברך רחום וחנון?!

אך כל קשיתם היה ענין הנ"ל, שהקשו כמו ממה נפשך, כי הם הבינו תכף שבריאת האדם הוא כדי שיקבל שכר במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כמותם. ועל־כן הקשו, אם כן איך אפשר שיתקים, כי הלא עתיד למחטי וכו'. ואם תאמר שתמחל לו ברחמיך, אם כן יאכל נהמא דכסופא בבושה גדולה יותר מבתחלה, כי קדם בריאתו לא חטא, ועכשו חטא ואתה מרחם עליו ונותן לו במתנת חנם, אם כן בושתו יותר מרבה ולמה לך לבראתו? אבל השם־יתברך לא השגיח עליהם והשיב להם, וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו'?! הינו שהשיב להם שאין אתם מבינין ומשיגין דרכי, כי אף־על־פי שאני רוצה לברא האדם כדי שיקבל שכרו במשפט, אף־על־פי־כן בודאי לא לחנם נקראתי רחום וחנון, כי בודאי לא אעזב דרכי רחמי וחסדי מן האדם אף־על־פי שנברא במשפט, כי עליו דיקא יתגלו רבוי רחמנותי וחנינותי, כי על העליונים שאינם חוטאים אין נכר על ידם כל־כך רבוי רחמיו, רק על האדם דיקא שעתיד לחטא, על ידו דיקא יתגלו רבוי רחמי עד אין קץ ותכלית. רק שבודאי אי אפשר לכם להשיג זאת איך יתנהג במשפט ובצדקה, כי זהו נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג וכנ"ל.

וזהו בחינת (רש"י בראשית א, א): בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין - ראה שאין העולם מתקים עמד ושתף מדת הרחמים במדת הדין. ולכאורה קשה, הלא ידוע שהשם־יתברך טוב ומטיב ומלא רחמים וכל בריאת העולם היה בשביל לגלות רחמנותו וטובו כמבאר בכל ספרי קבלה הקדושים, ואיך שיך שיעלה במחשבה לברא העולם במדת הדין?! אך באמת גם מה שעלה במחשבה לברא העולם במדת הדין - היה גם כן מצד רחמיו וחסדיו, כי מעצם רחמיו רצה לברא את האדם שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא, על־כן בודאי ראוי מצד רחמיו דיקא שיברא העולם במדת הדין ומשפט, כי אם לא כן - יהיה נהמא דכסופא, כי באמת גם כל דיניו ומשפטיו יתברך נמשכים רק מחסדו וטובו, כי מדת הדין לא נתהוה כי אם כדי שיהיה צמצומים וכלים לקבל החסד בתוכם כידוע, ועל־כן באמת גם הדין הוא חסד גדול. וכמובא (סימן עד) על פסוק (בראשית כה, יט): "אברהם הוליד את יצחק" וכו'. וזה בחינת (תהלים כ, ז): "בגברות ישע ימינו". והכל בשביל האדם כדי שיקבל שכרו הטוב במשפט וכנ"ל, אבל ראה שאין העולם מתקים, על־כן שתף מדת הרחמים במדת הדין וכו' וברא את העולם שיתנהג במשפט ובצדקה כנ"ל, ובאמת אי אפשר להשיג זאת וכנ"ל: