# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/11/

הכלל, שכל אדם בכל זמן צריך שיהיה לו כמה וכמה עליות וירידות כל ימי חייו, כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא כי אם על־ידי ירידה שקדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה, כמובא (סימן כב הנ"ל), ומחמת אלו הירידות הרבה נכשלו ונפלו מאד, כי צריך אז התחזקות גדול שהוא בחינת עזות דקדשה בכל הבחינות, וכנ"ל.

וזה בחינת אריכת הגלות של כלל ישראל, כי כלל הגלות הוא בחינת ירידה שקדם העליה, בבחינת מה שאמר השם־יתברך ליעקב כשהיה צריך לירד למצרים בגלות "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו, ד). ובפרט הגלות האחרון הזה שעליו נאמר, "ותרד פלאים" וכו' וכנ"ל. וכל זה עובר על כל אחד ואחד בפרטיות, כי יש מי שאינו מתעורר כלל לעלות מירידתו, ויש שמתעורר קצת, אך מרבוי הירידות שעוברין עליו לטובתו כדי שיעלה מדרגא לדרגא, הרבה נפלו על־ידי הירידות וכמובא מזה. על־כן צריך שתדע, שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שעור, שכל זה הוא בחינת עזות דקדשה שמקבלין על־ידי שמחה שנמשך מבחינת נעשה ונשמע וכו'. ועקר הכח שיוכל להתחזק מי שהוא אפלו בתכלית הירידה, הוא על־ידי שמקבלין כח מבחינת "גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו", שהם הצדיקים הגבוהים שזוכין לבחינת נעשה ונשמע העליון הנ"ל, שהוא בחינת תורת ה' ותפלת ה' ששם החסד והצדקה עד אין־סוף בחינת "חסדי ה' כי לא תמנו" וכו', שזה החסד ממשיכין ביותר בראש־השנה שהוא חסד גדול, כמו שמבאר במקום אחר, וכנ"ל.

כי באמת אי אפשר להבין החסד והצדקה הנמשך משם, כי הוא בחינת תפלת ה' שהשם־יתברך בעצמו, כביכול, צריך להתפלל על זה להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה שאי אפשר להשיגו, כי תפלת ה' הוא בחינת סתרי נסתרות שבנסתרות עד אין קץ, כי הוא בחינת נסתר העליון הנ"ל שאין מי שישיג איך הוא יתברך עושה המשפט בצדקה וכנ"ל.

ובזה יכול להתחזק כל אחד בכל עת, כי עקר נפילתו הוא מחמת שיודע שכפי משפט התורה - חטא ופגם מאד, וגם כי חזק עצמו כמה וכמה פעמים וסמך על חסדו יתברך שהוא בחינת נסתר, בחינת תפלה, אבל אחר־כך פגם גם בזה מאד מאד, עד אשר, חס ושלום, אפס תקוה. אבל כשמאמין שיש תפלת ה' שגלו חכמינו ז"ל וכנ"ל, ששם החסד והצדקה עד אין קץ, והוא בחינת נסתר גבה מאד, שאי אפשר להשיגו כי אם גדולי הצדיקים המבחרים שזכו לזה - על־ידי־זה גם הוא יכול להתחזק בכחם, כי הם ממשיכין עזות דקדשה גם עליו וכנ"ל. רק העקר שיאמין בכחם הגדול, ויהיה עז כנמר להמשיך על עצמו העזות דקדשה הנמשך מהם, כי שם בענין העזות הוא העקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן קמז). כי כל מה שמתקרב אליהם - יותר נמשך עליו העזות דקדשה יותר, וכל מה שממשיך על עצמו העזות דקדשה - יותר הוא מתקרב אליהם יותר, כי כל דברי התורה הזאת וכן כל התורות נעוץ סופם בתחלתם ותחלתם בסופם, ויתבאר במקום אחר (הקדמה ללקוטי מוהר"ן).

וכל זה זוכין בראש־השנה ביותר. ועל־כן הולכין ונוסעין לבוא על קברי צדיקים בערב ראש־השנה, כי נעלם ממנו ולא נדע מי הוא זה שיכול להמשיך החסד העליון הנפלא הזה בעצם ירידתנו, כמו שכתוב: "וראה את עמך מרודים מאד", כי אם הצדיקים שוכני עפר שגלו כל זאת, וזכו לזה לבחינת תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל וכמו שכתוב (תהלים טז, ב־ג): "טובתי בל עליך, לקדושים אשר בארץ המה" וכו':