# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/12/

וזה בחינת מאמר הזהר הקדוש (בלק קצא.): תאנא, מאי דכתיב (שיר השירים א, ו): "אל תראוני שאני שחרחרת?" אבל בשעתא דאיהי גו רחימא סגיא לגבי רחימא דילה - אזעירת גרמה בזעירו סגי, עד דלא אתחזי אות מנה, בר זעירא דנקדה חדא. ומאי איהו? אות י'! כדין אתכסיאת מכל חילין ומשרין דילה, ואיהי אמרת: "אל תראוני שאני שחרחרת" - דלית באות דא חורא כשאר אתון, ולית אתר לאעלא לכו תחות גדפאי וכו' - דאנא נקדא חדא זעירא. מה עבדי אנון גברין תקיפי חילא וכו'? וכדין מגו קלין ושאגין דאנון גברין תקיפי חילא, נפיק דודה רחימא דילה מגו היכליה, בכמה מתנן ובכמה נבזבזין ובריחין ובבוסמין, ואתי לגבה, ואשכח לה בלא דיוקנא ושפירו כלל, קריב לגבה ומנשק לה עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין, ובחדוה דרחימא דעמה אתבניאת ואתעבידת בתקונהא בשפירו דילה, ועל דא כתיב: "גברי כח עשי דברו" - דבתקפא וגבורתא דילהון גרמין דא. "עשי דברו" - ודאי, מתקנין לה ומהדרין לה דיוקנא קדמאה; עד כאן לשונו:

ואם כי דברי הזהר הקדוש הזה עולים ברום גבהי מרומים, וכמובן מעט בכונות, וגם הכונות אי אפשר להבין וכו', אבל זה צריכין לידע ולהאמין, שעקר דבריו הקדושים נאמרים לכל אדם בפרט, כי כל אחד מישראל הוא "חלק אלוק ממעל" (איוב ג, ד), והוא אחד מהנפשות ישראל הכלולים בכנסת ישראל אשר עליו נאמר כל המאמר הקדוש הזה. כי כמו שנאמר כל זה על כלל כנסת ישראל כמובן למשכיל, כמו כן נאמר על כל אחד מישראל בפרט: