# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/16/

ונחזר לענין מתנה. וזה בחינת מה שהצריכו רבותינו ז"ל שהנותן יתן מתנה גלויה דיקא. וצריכין לכתב בשטר־מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, כי היכי דלא להוי מתנתא טמירתא, כי כבר כתבנו, ששרש ענין מתנה נמשך מבחינת צדקה, בחינת חסד עליון שעושה השם־יתברך עם בני אדם וכו' וכנ"ל, שזהו בחינת נסתר, בחינת תפלת ה', בחינת נשמע וכו', שזה עבודת הצדיקים הגדולים להמשיך החסד הנפלא הזה, על־ידי בחינת תפלת ה'. ואנחנו צריכין להתחזק להאמין בכחם ולהמשיך עלינו החסד הזה, שעל־ידי־זה נזכה תמיד לשוב אליו יתברך מכל הירידות שבעולם וכנ"ל. ועקר העבודה בזה הוא להמשיך החסד מההעלם אל הגלוי, כי השם־יתברך טוב ומטיב תמיד קדם הבריאה ואחר הבריאה וטובו אינו נפסק לעולם, אך כל הבריאה היתה לגלות טובו ורחמנותו, הינו לגלות דיקא, להוציא טובו וחסדו מההעלם אל הגלוי, שזה עקר התגלות גדלתו, וכנ"ל.

וזה בחינת כל השירות ותשבחות שאומרים לפניו יתברך שבכלם מזכירין גדלתו וחסדו יתברך בבחינת (תהלים קו): "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", וכתיב (שם פט, ב): "חסדי ה' עולם אשירה" וכו'. כי עקר תהלתו ושבחו כשעושה חסד עם בריותיו ומגלה החסד הנעלם וכמו שאומרים בכל התפלות והשירות והתשבחות מרבוי חסדיו. וכמו שאומרים בסליחות של ערב ראש השנה: ומה יתרון אם תפקד עלינו כדרכנו, לא באלה שבחיך וכו', אבל הדבר שהוא לך לשם ולתהלה להתנהג עם בניך במדת רחמים וכו'.

ועל־כן אין קיום להשטר־מתנה כי אם כשנכתב באתגליא, כי עקר בחינת מתנה נמשך מאוצר מתנת חנם שלמעלה מבחינת חסד חנם העליון הנ"ל שהעקר להמשיך החסד מהעלם אל הגלוי, וכל זמן שהוא בהעלם אינו נקרא בשם חסד וכמו שכתוב בזהר הקדוש (תרומה קסח:): 'חסד דאתפשט לבר', ועל־כן צריכין לכתב בשטר־מתנה: 'כתבוהו בשוקא' וכו', כי עקר קיום המתנה הוא רק על־ידי התגלות החסד דיקא, וכנ"ל: