# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/17/

וזה בחינת שלש עשרה מדות של רחמים, שזכה משה להמשיך שהשם־יתברך למדו סדר תפלה ונתעטף כשליח צבור ואמר לו: כדרך שאני עומד ומתפלל כך יהיו עושין בני בעת צרה. וזהו כל ענין הנ"ל שהשם־יתברך למדו סדר תפלתו בעצמו בחינת תפלת ה' ולמדו שכך יהיו עושין בניו שיזכירו כל מדותיו של רחמים ועל־ידי זה יהיו נענין תמיד, כי הבטיחו שאינן חוזרות ריקם, כי על־ידי שמזכירין מדות רחמיו המרבים על־ידי זה מוציאין החסד מהעלם אל הגלוי והכל בכח תפלת ה', שזהו בחינת שהשם־יתברך נתעטף כשליח צבור והתפלל בעצמו ולמדו שעל־ידי זה יזכו גם כל בני ישראל בכל עת צרתם בכל הירידות שבעולם בגוף ונפש להמשיך החסד מההעלם אל הגלוי, על־ידי שיזכירו בפה דיקא מדות רחמיו, כי עקר ההתגלות על־ידי הדבור כידוע, בחינת "עשי דברו" הנ"ל.

וזהו גדל מעלת רבוי התפלות ובפרט ההתבודדות והשיחות הרבים בינו לבין קונו. והעקר להרגיל עצמו להזכיר בכל פעם רבוי רחמיו שכבר עשה עמנו ועמו בפרטיות ועל־ידי זה יזכה לעורר רחמיו ולהתחזק בעזות דקדשה בכל הירידות שבעולם ולא יניח עצמו לפל בשום אפן עד אשר ישוב אל ה' וירחמהו.

ועל־כן נוהגין שקדם הסליחות אומרים פסוקים המדברים מגדלתו עד אין חקר, שהם הפסוקים מן "לך ה' הצדקה וכו', שומע תפלה" וכו', כי אין אנו יכולים להתחיל לדבר ולבקש מלפניו "סלח נא" לעצם רבוי פגמינו וכו' כי אם על־ידי שמזכירין עצם גדלתו עד אין חקר, כי עקר גדלתו יתברך הוא רבוי רחמיו וחסדיו, וכנ"ל: