# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/19/

וכל זה נלמד משבת דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. כי כל זה בחינת שבת־קדש כי כל זה נמשך משני הכתרים הנ"ל שזוכין הצדיקי אמת, שהם בחינת נעשה ונשמע, תורת ה' ותפלת ה' וכו' וכנ"ל, וכל זה הוא בחינת שבת, כי בשבת נתנה תורה (שבת פו:), ובכל שבת חוזר ומקבל הצדיק שהוא בחינת משה, את הכתרים הנ"ל, כמובן בכונות 'ישמח משה במתנת חלקו' בענין האלף אורות וכו', עין שם (פרי־עץ־חיים, שער השבת, פרק ח). כי כל עקר בחינת מתנת חנם נמשך מהכתרים הנ"ל שהם בחינת שבת. ועל־כן נקרא שבת - מתנה שיש לו בבית גנזיו יתברך, והודיעם מתחלה כדי שיכינו עצמו לקבלה, וכנ"ל.

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (שבת קיז:): שבת צריך הכנה, כמו שכתוב (שמות טז, ה): "והכינו" וכו'. כי בודאי צריך כל אחד להכין עצמו בכל ששת ימי המעשה לקבל מתנה טובה הזאת וכן צריך להכין עצמו כל ימי חייו שנקראים ערב שבת כדי שיזכה לאכל בשבת שהוא עולם הבא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ג.): 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'. כי עקר הוא ההכנה, הינו בחינה הנ"ל, שידע, שאם לא יוכל לזכות לקבל במשפט - יש אצלו אוצר־מתנת־חנם וכנ"ל, שיכולין לזכות על־ידי זה בכח הצדיקי אמת שעלו לשם וכנ"ל, וכבר הודיעו לנו מזה, אך העקר שעל־כל־פנים אנו צריכין להכין עצמנו לזה, לידע ולהאמין בכל זה, ולצפות לחסדו תמיד וכו', עד שיזכה לדבר דבורים לפניו יתברך לבקש מלפניו שיקרבו במתנת חנם, אף־על־פי שהוא אינו כדאי כלל וכלל, ועל־ידי זה בעצמו יוסיף לגלות החסד עליון הנ"ל, ולהוציאו ביותר מההעלם אל הגלוי, עד שיזכה לקבלו ולקרב אליו יתברך בבחינת מתנת חנם, ואף־על־פי־כן לא יתביש לעולם על־ידי עצם האהבה, כי יזכה להיות בבחינת בן שאינו מתביש לקבל מאביו וכנ"ל, כי בחינת נעשה ונשמע הנ"ל הוא בחינת אב ובן, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, עין שם. ועקר הוא הנשמע בחינת תפלה - ששם היא בחינת אב ובן כחדא, עין שם. ועקר בחינת מתנת חנם חסד חנם הנ"ל נמשך מבחינת תפלה - נשמע, על־כן על־ידי זה בודאי אינו מתביש לקבל מתנת חנם, מאחר שנכלל הבן בהאב, שאז בודאי מתבטל הבושה מגדל האהבה והאחדות, וכנ"ל: