# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/29/

וזה: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט - כי הוא 'דרך ה'' בודאי, לעשות צדקה ומשפט - דהינו שבתוך המשפט יעשה צדקה שזה אי אפשר להבין כלל כנ"ל, כי הוא בחינת דרכי ה' שאי אפשר להבין, שעל זה בקש משה רבנו, עליו השלום (שמות לג, יג): "הודעני נא את דרכך", שבקש לידע דרכי ה' דרכי משפטיו וצדקתו איך הוא מנהיג עולמו בצדקה ומשפט, כדי שידע איך להתפלל על ישראל, וכמו שפרש רש"י שם: 'ואת תשלום השכר שלי בעם הזה הודיעני', שרצה להשיג איך יוכל לבטל כל מיני גזרות שאינן טובות מישראל, עד שפעל אחר־כך שהשיב לו השם־יתברך (שמות לג, יט): "אני אעביר כל טובי על פניך" וכו', וגלה לו כל השלש־עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת תפלת ה' וכנ"ל (באות יז). נמצא, שבחינה זאת של צדקה ומשפט הנ"ל הוא בחינת "דרכי ה'". וזהו בחינת ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט - כי שמירת צדקה ומשפט הוא בודאי "דרך ה'", כנ"ל.

אבל כל אדם מישראל שהוא מזרע אברהם צריך לילך בזה, כי צריכין להתדבק במדותיו יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יד.). ועל־כן אהב השם־יתברך את אברהם: למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כי כל בניו וזרעו לדורות עולם צריכין לזהר לשמר דרך ה' הזה - לילך בדרך זה של בחינת צדקה ומשפט, להאמין תמיד שיש דרכי ה' הנעלמים מאד, שהם בחינת צדקה ומשפט הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר קיום התורה תמיד בכל אחד מישראל, כפי מה שהוא, בכל תקף התגברות הגלות בכלל ובפרט, כי על־ידי זה עקר ההתקרבות להשם־יתברך לכל אחד בכל מקום שהוא באותו העת והשעה, כי על־ידי בחינת משפט לבד קשה להתקרב, כי כפי גדלת השם־יתברך, בחוט השערה שפוגמין בהתורה - היה ראוי על־פי המשפט שיבוא על האדם מה שיבוא, חס ושלום, כמו שכתוב בלקוטי תנינא (סימן מט).

וצריכין לבטח ברחמי צדקתו שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם, אך אם כן, אין צריכין לעשות כלום, מאחר שמקבלין רק על־ידי צדקה ומתנת חנם, על־כן צריכין לבטל דעתו נגד דעת הצדיקי אמת, ולהאמין בדרכי ה' ש אוהב צדקה ומשפט, שבמשפט בעצמו עושה צדקה כנ"ל, שאי אפשר להבין זאת, כנ"ל.

וכל אחד צריך לשמר דרך ה' לילך בזה - להחזיק עצמו בהשם־יתברך ותורתו תמיד על־ידי הצדקה, שלא יפל בדעתו משום דבר שבעולם, כי הלא יש בחינת דרך ה' שאי אפשר להבין, שהוא בחינת צדקה וחסד חנם הנ"ל, אך אף־על־פי־כן כל אשר תמצא ידי לעשות עדין מעט דמעט טוב, ולהתרחק מהרע, אני מחיב לחטף כל ימי חיי כל מה שאוכל, כדי לקים משפטי התורה הקדושה כל מה שאוכל, ואם כי איני מקים חלק אלף ורבבה, וגם פגמי מרבים מאד הלא יש בחינת צדקה הנ"ל. אך אף־על־פי־כן צריכין להתחזק לקים בכל יום ועת כל מה דאפשר, שזהו בחינת משפט, דהינו מצות ומשפטי התורה.

נמצא, שכל אדם צריך לילך בדרך זה לשמר דרך ה', שהוא בחינת צדקה ומשפט, שהוא בחינת דרכי ה' שאי אפשר להשיג, שעל־ידי זה כל אחד יוכל לשאר קים בעבודת ה' כל ימי חייו וכנ"ל, אבל כל דרך זה התחיל מאברהם, ועקרו נמשך על־ידי יעקב שהיתה מטתו שלמה, כמובא במדרש פרשת בחקתי (ויקרא רבה לו, ד), רבנן אמרי: לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב: למען אשר יצוה את בניו וכו' לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט אלא יעקב, שנאמר: משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכן הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור ממשיכים זה הדרך עלינו כדי לבטל מאתנו כל מיני גזרות שאינן טובות על־ידי־זה, ולחזקנו בקיום התורה בעמק ירידתנו בגלות המר הזה, כי עקר ההתחזקות והקיום הוא על־ידי זה וכנ"ל. ועקר בחינה זאת יהיה נגמר על־ידי משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו, שנאמר עליו (תהלים עב, א): "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך". וכן בדוד, שהוא בחינת משיח נאמר (שמואל־ב' ח, טו): "ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו", כי עקר ישועת ישראל על־ידי דוד משיח הוא על־ידי בחינה זאת, שהוא בחינת משפט וצדקה. שעל־ידי זה מבטלין כל הגזרות שאינן טובות, וממתיקין כל מיני דינים שבעולם ומכניסין עצות ודרכים והתחזקות בכל אחד מישראל - שיתעורר בכל פעם מחדש להתקרב אליו יתברך שזה עקר הישועה, וכנ"ל: