# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/32/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז.): שלשה דברים באים בהסח הדעת: משיח, מציאה, עקרב. ורמזו בזה, שאין להאדם לחשב מיום לחברו ואפלו משעה לחברתה, כי אפלו בכל רגע נעשים שנויים נפלאים ומשנים מאד מאד לטוב, ולהפך, חס ושלום, כמו שכתוב (איוב ז, יח): "ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו". ומי שמשים לב לזה - יכול לראות נפלאות הבורא יתברך בכל עת ורגע, ויבין כי אין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, ויבין היטב אמתת הפסוק (משלי יט, כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". וכתיב (שם כז, א): "אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום". וכתיב (קהלת ג, א): ""לכל זמן ועת לכל חפץ", (שם ג, ט): "מה יתרון העושה באשר הוא עמל" (שם ט, יב): "כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח" וכו'. וכתיב (שם י, יד): "והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו".

וכל זה מרמז בדברי רבותינו ז"ל הנ"ל, ללמד דעת את האדם שהולך ותועה במחשבותיו הרבים, שחושב בכל עת תחבולות רבות ודאגות שונות בענין פרנסתו ועסקיו של זה העולם וכלם להבל ולריק, כי פתאם באים עליו, חס ושלום, פגעים וצרות שלא עלו על דעתו - שהם בבחינת 'עקרב' הבא ונושך פתאם בהסח הדעת. ולפעמים להפך - שדואג על פרנסתו והצטרכותו הרבים, עד שדאגתו מכלה חייו, ופתאם בא לו ישועה שמזמין לו השם־יתברך איזה רוח גדול או קטן או איזה חפץ ופרנסת היום וכו'. והכל בהסח הדעת, כי על־פי רב הרוח והפרנסה של האדם באים בהסח הדעת אם ישים לבו לזה, על־כן מי שרוצה לחוס על חייו ושלא ייגע לריק ולא ילד לבהלה, צריך להשתדל להתגבר מאד על רבוי מחשבותיו ותחבולותיו, רק לתלות עיניו למרום בכל עת, כמו שכתוב (תהלים סב, ו): אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי וכו'. וכתוב (משלי טז, ג): "גול על ה' דרכך ויכנו מחשבתיך" וכו'. וכתיב (תהלים נה, כג): "השלך על ה' יהבך" וכו':

כי באמת אי אפשר להבין דרכיו יתברך כלל איך הוא מתנהג עם כל אדם בפרטיות, והשנויים שעוברים על אדם אחד בעצמו בכל יום ובכל עת אשר אי אפשר לשער, כי זה ידוע, וכל ישראל מאמינים בזה - שהשם־יתברך כלו טוב ומנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים, וכל כונתו יתברך בכל מה שעובר על ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה - הכל לטובה, כי 'כל מה דעבד רחמנא לטב עבד' (ברכות ס.). אך כל ההרפתקאות והתלאות העוברים על האדם הכל מחמת ענין הנ"ל, מחמת שהשם־יתברך אוהב צדקה ומשפט, וכל הצדקות והחסדים הרבים שעושה הוא מלביש בבחינת משפט בדרכיו הנפלאים שאי אפשר להבין כלל, כי במשפט עושה צדקה, וכנ"ל.

ועל־כן אין שום עצה ותחבולה להנצל מפגעי העולם, כי אם על־ידי תפלה ותחנונים - שירבה להתפלל בכל יום. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מד:): 'לעולם יקדים אדם תפלה לצרה' וכו', מכל שכן כשבא עליו איזה צרה, חס ושלום, או דחק. והתפלה מועלת תמיד, כי ישועתו תבוא כהרף עין בהסח הדעת דיקא, כמו שרב הצרות בחינת 'נשיכת עקרב' בא בהסח הדעת, וכמו שנשמע מפי כמה אנשים שצועקים על עצמם ומודים על אולתם ואומרים: אוי ואבוי! הלא אתמול לא עלה על דעתו שיחלה בנו החביב עליו או שיעדר, חס ושלום, והיה דואג פרנסה, ועכשו הוא רואה כסילותו. וכן בשארי צרות ופגעים, חס ושלום, כגון עלילות ושרפות, חס ושלום וכו'.

ועל כלם אין עצה ותחבולה להנצל מהם - כי אם לתלות עיניו למרום ולהקדים תפלה לצרה, וכמו שתקנו לנו רבותינו ז"ל כמה תפלות, כמו שאומרים בכל יום בבקר תכף אחר ברכת השחר: 'יהי רצון מלפניך שתצילני וכו' מעזי פנים וכו' מפגע רע מעלילה' וכו'. וצריך לכון היטב בתפלות האלו שתקנו לנו חכמינו ז"ל, וגם להוסיף בעצמו תחנות ובקשות כפי העת והשעה, כי זה עקר שלמות התפלה שיחדש בעצמו דבר בתפלתו כפי העת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כט:): 'איזהו תפלת קבע, כל שאינו יכול לחדש בה דבר', ועין במקום אחר מזה (בהלכות ראש חדש, הלכה ה, אות טו).

כי כל הטובות והישועות באים רק בהשגחתו יתברך פתאם בהסח הדעת, בבחינת 'מציאה' הבאה בהסח הדעת, והכל נמשך מבחינת משפט וצדקה הנ"ל, שבהם מנהיג השם־יתברך את עולמו בחסד, כי מדה טובה מרבה לעולם (סוטה יא.), והכל נמשך מבחינת תורה ותפלה, שהם בחינת נעשה ונשמע כנ"ל. ועקר המתקת הדינים ובטול הצרות, בפרט בעתים הללו - הכל נמשך רק מבחינת תפלת ה' ממש, שזוכין הצדיקי אמת לעורר בתפלתם.

וכן כל אדם הכרוך אחריהם, ומרגיל עצמו להרבות בתפלות ותחנות ובקשות בכל יום, ובכל מה שעובר עליו, אף־על־פי שהוא בקטנות, אף־על־פי־כן מאחר שמקשר עצמו לצדיקי אמת שזכו לתפלת ה' כנ"ל, על־ידי זה מעוררין החסדים הנפלאים הנמשכין משם כנ"ל, שעל־ידי זה כל תקותנו באחרית הימים האלה. ועל־כן אלו החסדים והישועות באים פתאם בהסח הדעת, כי הם למעלה מהדעת, על־כן באים רק בבחינת 'מציאה' בהסח הדעת. אבל מחמת שבהכרח שהצדקה והחסד יהיה מלבש בבחינת משפט כנ"ל, על־כן לפעמים בא בחינת 'נשיכת עקרב' חס ושלום, שהם בחינת הפגעים והתלאות הבאים בהסח הדעת. כי בודאי אי אפשר להבין כל זה כנ"ל, כי הם בחינת דרכי ה' כנ"ל, אבל בודאי מדה טובה מרבה תמיד, כי הוא יתברך אוהב הצדקה יותר מהמשפט, וכמבאר במקום אחר (סימן קטו), רק שאי אפשר לבטל בחינת המשפט לגמרי, כי הוא קיום העולם וכנ"ל.

ותקון כל זה הוא רק על־ידי צדיקי אמת, שהם בחינת משה־משיח [כמו שכתוב במקום אחר (סימנים ב־ט)], והם ממשיכים אורו של משיח בעולם - שעל־ידי זה כל התקוה. כי רק משיח יתקן כל זה בשלמות - להצילנו בכל עת מבחינת נשיכת עקרב, ולזכותנו לכל הטובות וההצלחות בגשמיות ורוחניות, בחינת מציאה, כי משיח יזכה לבחינת השגת המשפט וצדקה וכנ"ל, כי יזכה לעורר תמיד בחינת תפלת ה', כמו שכתוב במזמור (תהלים עב, א): "לשלמה משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך" וכו', שנאמר עקרו על משיח. ומדבר שם הרבה ממשפט וצדקה, כמו שכתוב שם: "ידין עמך בצדק" וכו' ובסוף נאמר: "ויתפלל בעדו תמיד", שהשם־יתברך יתפלל בעדו, הינו תפלת ה' ממש הנ"ל שעקרו יזכה משיח, שעל־ידי זה תהיה הגאלה שלמה על־ידו, ועתה ממשיכין עלינו הצדיקי אמת חסדים נפלאים משם בשביל לקימנו על־ידם באחרית הימים האלה וכנ"ל.

ועל־כן כללו רבותינו ז"ל שלשה דברים אלו ביחד: 'משיח ומציאה ועקרב', [מה שהוא תמוה מאד לכאורה], ואמרו: שהם באים בהסח הדעת, כי בודאי באים בהסח הדעת, מחמת שהם בחינת דרכי ה' הנעלמים מאד והם גבוהים מהדעת מאד, כי הם בחינת משפט וצדקה הנ"ל, על־כן גם למטה באים בהסח הדעת דיקא, וכנ"ל: