# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/34/

וזה (תהלים לב, ו): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי על־פי כל הנ"ל בודאי עקר רב תפלותיו של האדם צריכים להיות ביותר שינצל מכל רע, מבחינת 'נשיכת עקרב,' שהוא בחינת שטף מים רבים ש לא יגיעו אליו, שלא יבוא בחינת העקרב וינשכנו פתאם, חס ושלום, כי המציאות שרוצה האדם למצא, דהינו להרויח פרנסה, הן מותרות ועשירות גדול, הן הכרחיות, הכל בא בהסח הדעת כנ"ל ואין האדם פועל כלל ברבוי מחשבותיו וטרדותיו. ועל־פי רב הוא הולך וחושב איך למצא פרנסה ועשירות וכו', ובתוך כך בא עליו בכל פעם הרפתקאות וצרות, רחמנא לצלן, ופגעים מפגעים שונים עד שעל־פי רב אינו עובר זמן מעט בלי פגעים וצרות ותלאות והרפתקאות הרבה, וכידוע כל זה למי שמשים לב לזה. וכל אחד נדמה לו שרק עליו עובר כוס התלאות בכל פעם, ובאמת אין בנמצא מי שנמלט מזה, וכל זה בהתלאות והרפתקאות השכיחים, מכל שכן שיש הרבה שעוברים עליהם צרות גדולות, רחמנא לצלן, שהם באים פתאם לגמרי בבחינת נשיכת עקרב ממש, רחמנא לצלן. והאדם הוא שוטה ואויל והולך וחושב איך ישיג ממון ומקנא בחברו וכיוצא, ופתאם עובר עליו מה שעובר, רחמנא לצלן, וכמו שכתוב (קהלת י, יד): "ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו", וכן מבאר בפסוקים ובמקומות הרבה, וכמובא לעיל [ועין בשל"ה (מסכת יומא, דרך חיים, תוכחת מוסר ה) מה שחושב שם בדרך חרוזי: 'אין רגע בלא פגע, אין יום בלא וכו' אין שמטה' וכו' עין שם]. על־כן מזהיר אותנו הפסוק: על זאת יתפלל כל חס יד אליך לעת מצא - הינו בעת שרוצה למצא ולהרויח איזה דבר, שזהו בחינת מציאה הנ"ל צריך שיהיה עקר תפלתו רק לשטף מים רבים, שהם בחינת רבוי הצרות המתרגשות ובאות לעולם, רחמנא לצלן, שהם בחינת 'נשיכת עקרב' ש אליו לא יגיעו, חס ו שלום, פתאם בהסח הדעת כנ"ל. ואז ישיג ממילא בחינת ה'מציאה' הבאה בהסח הדעת.

כי זה ידוע, וכבר דברנו בזה למעלה, שהשם־יתברך טוב ומטיב תמיד, ורוצה רק להטיב לכל בריה, ומצדו לא יבצר לתת לכל איש רב שפע ועשירות מפלג וכל טוב, אך מחמת שההכרח שינהיג העולם גם במשפט כנ"ל, משם נמשכין כל דרכי ה' שמוריש לזה ומעשיר לזה, כמו שכתוב (תהלים עה, ח): "כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים". וכתיב (שמואל־א' ב, ז): "ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם" וכו', ובודאי אי אפשר להבין דרכיו אלו, כמבאר בכל הספרים שגם משה בקש על זה להודיעו, כי נעלם ממנו דרכיו אלו שהם בחינת "צדיק וטוב לו צדיק וכו', רשע וטוב לו" וכו', וכן ירמיה ודוד וחבקוק וכו' התפלאו על זה, כמובא, כי הם בחינת דרכי ה' שאי אפשר להשיג, כי הם בחינת משפט וצדקה הנ"ל, דהינו שהשם־יתברך חפץ רק להטיב בצדקה וחסד עם כל אחד. אך בהכרח שילביש הצדקה במשפט, כנ"ל. ועל־כן עקר התקון לזה הוא רק תפלה ותחנונים שהם בחינת נשמע, בחינת צדקה וחסד, כנ"ל. שעל־ידי שהאדם מתפלל אזי יש בחינת אתערותא דלתתא, שעל־ידי־זה יכול לעורר הצדקה והחסד בדרך נפלא שיתלבש במשפט התורה, ואף־על־פי־כן יהיה כלו חסד וצדקה. והכל בכח התקשרות לצדיקי אמת שזכו לבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, וכנ"ל. ועל־כן צריך שיהיה עקר תפלתו שינצל משטף מים רבים שהם בחינת נשיכת עקרב, שנמשך מדינים מבחינת משפט, שהוא הוא המעכב והמונע את המציאה טובה שתבוא, אבל כשיתפלל שינצל ממנו על־ידי־זה ימתיק ויבטל הדינים ואז בחינת המציאה ממילא תבוא, כי דרכו להטיב תמיד וכנ"ל, ועין מה שאיתא בזהר הקדוש (נשא קכג.), ומובא אצלנו (סימן פד), 'דלית יום דלית בו טוב, אך כמה נחשים ועקרבים סחרין ליה דלא יעול לההוא טוב' וכו', עין שם: