# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/35/

ובאמת כשנשים לב היטב בענין מעמדנו ומצבנו לפי שעה בזה העולם העובר כהרף עין - אין אנו יודעין כלל מה לכנות ולקרא בשם 'מציאה' ומה לכנות ולקרא בשם 'נשיכת עקרב', כי יש שמוצא עשירות גדול ולבסוף נהפך לו לרעה עצומה גם בזה העולם, ועל כל פנים הוא צריך למות ולוקחין אותו מהממון או שלוקחין הממון ממנו בחייו, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (כנדפס בספר שיחות הר"ן, סימן נא, עין שם). וכמו שהתפלא קהלת על זה ואמר (קהלת ה, יב־יג): "יש הבל וכו' עשר שמור לבעליו לרעתו וכו' ואבד העשר ההוא בענין רע" וכו'. ולהפך, יש אחד שיש לו עניות ודחקות ויסורים, רחמנא לצלן, והוא לו לטובה גדולה בעולם הבא בודאי, ולפעמים ועל־פי רב גם בזה העולם אחריתו טוב אם הוא איש כשר, כי "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח), כי 'צדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה' וכו' (בראשית רבה סו, ד).

אך תפלה מועיל על הכל, כי בודאי עקר התפלה צריך שתהיה שינצל מכמה וכמה נחשים ועקרבים הסובבים אותו בכל יום, ורוצים למנעו מהטוב הגנוז בכל יום, שהוא טוב אמתי בגשמיות ורוחניות, דהינו שינצל ממחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבלבלים, שהם עקר בחינת נחשים ועקרבים הנושכים אותו בכל עת, ורוצים לכלותו לגמרי חס ושלום, לולי ה' שעומד בעזרו, כמו שכתוב (תהלים לז, לב־לג): "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו; ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זה (סכה נב.): 'בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו' וכו'. אך כל מי שעוסק יותר להציל עצמו והעקר על־ידי תפלה ותחנונים כנ"ל, הוא יכול להמשיך ביותר צדקתו וחסדו העליון מאד, ולהמשיך חסדים נפלאים חדשים בכל יום ובכל עת, בבחינת (איכה ג, כב): "חסדי ה' כי לא תמנו" וכו' חדשים לבקרים" וכו'. ועל־ידי־זה ינצל מנחשים ועקרבים הנ"ל, ויזכה להטוב הגנוז בכל יום, שהוא בחינת מציאה טובה באמת. וכל זה הוא בחינת על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצא - כשרוצה למצא איזה מציאה כגון פרנסה וכו' וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק זה, 'לעת מצא', זו פרנסה וכו' (עין זהר אחרי עט:) - עקר התפלה צריכה להיות רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכנ"ל: