# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/37/

ועל־כן היה ההכרח שיקבל יעקב את הברכות מיצחק במרמה ובגנבה מקטרוג עשו, כי כבר מבאר למעלה (באות כח), שבחינת צדקה ומשפט הנ"ל, הם עקר דרך ה' שהתחילו האבות לילך בו. ועקר ההתחלה מאברהם, כמו שכתוב (בראשית יח, יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" וכנ"ל. אך בפרטיות האבות - כל אחד יש לו בחינה מיחדת בפני עצמו, כי אף־על־פי שאברהם שמר צדקה ומשפט, אף־על־פי־כן בחינתו המיחדת אליו הוא בחינת צדקה וחסד, כי אברהם מדתו חסד, כידוע (זהר בראשית מז:), ויצחק בחינתו המיחד אליו הוא בחינת משפט, בחינת גבורות יצחק, כידוע (זהר לך צ:). ועקר כלליות הצדקה והמשפט יחד הוא בחינת יעקב (זהר חלק ג' שב.), כמו שכתוב (תהלים צט, ד): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית". ועל־כן באמת מבאר במדרש ומובא לעיל, רבנן אמרי: לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב וכו'. ועל־כן יעקב שזכה לכלל משפט וצדקה בשלמות, על־כן היתה מטתו שלמה בלי פסול (ויקרא־רבה לו, ה), אבל אברהם ויצחק אף־על־פי שכל אחד שמר דרך ה' לכלל צדקה ומשפט כנ"ל, אבל מחמת שעדין לא נכללו בשלמות, ועל־כן אברהם היה עקר מדתו חסד, בחינת צדקה, ויצחק עקר מדתו גבורה, בחינת דין ומשפט, על־כן יצא מהם פסלת ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק, כי כלליות צדקה ומשפט יחד הם עקר בחינת היחוד השלם, שמשם נמשך בחינת יחוד הקדוש של איש ואשה כשזוכים ששכינה ביניהם.

כי איש ואשה הם בחינת תורה ותפלה, כידוע, וכמובא במקום אחר (הלכות ראש־חדש, הלכה ה). ועל־כן האשה טפלה לבעלה, ואף־על־פי־כן לפעמים היא למעלה ממנו, בבחינת (משלי יב, ד): "אשת חיל עטרת בעלה", וכמובא מזה הרבה בכתבי האר"י ז"ל כפי דרכו הקדוש (עץ־חיים, שער יג, פרק ב, פרי־עץ־חיים שבת פרק כ), כי התפלה היא קטנה מהתורה וגדולה מהתורה, כי היא בחינת עקרת הבית שעומדת בין תורת ה' ובין תורתו, כי על־ידי התפלה זוכין לגלות הנסתר והנשמע ועושין מתורת ה' תורתו:

נמצא, שהתפלה קטנה מהתורה, דהינו מבחינת תורת ה', וגדולה מהתורה מבחינת 'תורתו'. וזה בחינת (זהר ויצא קנג:) 'שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא' (השכינה יושבת בין שני הצדיקים), בין צדיק עליון שהוא בחינת תורת ה' ובין צדיק תחתון שהוא בחינת תורתו, והשכינה היא בחינת התפלה, והבן. ועל־כן גם למטה יש שזווגו קטנה ממנו ויש שהיא גדולה ממנו, בבחינת (משלי יב, ד): "אשת חיל עטרת בעלה".

וזה בחינת (כתבות מח.): 'אשה עולה עמו ואינה יורדת עמו', כי צריך להרבות בתפלה עד שיעלה בתפלתו בכל פעם מדרגא לדרגא להשיג הנעלם והנסתר יותר, ואז אשתו שהיא בחינת תפלה, בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה' היא תתהלל" עולית עמו בכל פעם. כי האדם על־ידי בחירתו יכול לעלות למעלות גבוהות אף־על־פי שנשמתו ירדה אליו ממקום נמוך, ואזי אשתו עולית עמו, כי עקר עליתו על־ידי בחינת "אשה יראת ה' היא תתהלל", דהינו על־ידי בחינת תפלה, וכמבאר למעלה, שעל־ידי תפלה ורצון וכו' יכולין לעלות מדיוטא התחתונה עד רום גבהי מרומים וכנ"ל.

ועל־כן אברהם שהיתה עקר מדתו חסד וצדקה, ויגע לכללו במשפט כנ"ל, אבל עדין לא נכלל אז בשלמות, על־כן יצא ממנו פסלת שהוא ישמעאל. וכן יצחק שהיה מדתו דין ומשפט אף־על־פי שכללו בצדקה וחסד אבל לא בשלמות כמו יעקב, על־כן יצא ממנו פסלת שהוא עשו שהיה אדמוני שנמשך מתקף הדין. ועל־כן נקרא ישמעאל על שם התפלה, כמו שכתוב (בראשית טז, יא): "כי שמע ה' אל עניך", כי שרש יניקתו מבחינת רבוי הצדקה שהוא בחינת תפלה שלא נכללה כראוי בבחינת משפט. ועשו - לשון עשיה, ששרש יניקתו מרבוי דקדוק המשפט והדין, שהוא בחינת תורה שלא נכללה כראוי בבחינת צדקה. כי התורה בחינת נעשה בחינת עשית מצות מעשיות, אבל צריך שתהיה נכלל התורה בחינת נעשה בחינת עשית המצות, בבחינת נשמע, בחינת תפלה, שהוא בחינת בטול ורצון ודבקות לאין־סוף וכנ"ל. וזה ששאל עשו (בראשית־רבה סג, י): 'אבא, איך מעשרין את התבן ואת המלח'? שרמה את אביו בזה, כי הראה עצמו שמדקדק הרבה בכל מצוה לעשותה בחמרות יתרות, כי משם היה אחיזתו, מפגם רבוי החמרות היתרות, וכמובא בדברינו במקום אחר מזה (בהלכות גטין הלכה ג, אות יט), שחמרות יתרות הם גם כן פגם גדול, עין שם. וכל זה מחמת שלא נכלל המשפט בחינת תורה בשלמות בבחינת תפלה וצדקה, וכנ"ל: