# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/38/

ולבא ר הדבר יותר קצת, שיהיה מובן מזה למשכיל רמזים ועצות לילך בדרך ה' הוא, כי בודאי אי אפשר לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד, שאם כן לא יעשה כלום, חס ושלום. אבל גם לילך בדרך משפט לבד גם כן הוא פגם גדול, כי אין העולם מתקים על־פי הדין לבד כנ"ל, וכמו ששכיח הרבה שכמה וכמה נפלו ונתרחקו מהשם־יתברך על־ידי רבוי המשפט והדין יותר מדאי, שהחמירו על עצמן הרבה, עד שאומרים בלבם שאפס תקותם מחמת רבוי עונותיהם וקלקולם ופגמיהם העצומים והרבים כחול ימים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אף־על־פי־כן הם צריכין לבטח בחסדי ה' וצדקתו וברחמיו שאינם כלים לעולם, שעדין עדין יש תקוה בכל פעם בכל יום ובכל עת ובכל שעה - כל ימי חייו, אפלו אם הוא כמו שהוא, כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכבר כתבנו מזה במקום אחר (בהלכות שלוחין, הלכה ג', אות לג) שעקר נפילתו מחמת רבוי הדין והמשפט הנ"ל הוא רק הסתת הבעל־דבר שמבקש לו תואנה בלבו לפטר עצמו מכל, חס ושלום, מאחר שרואה קלקוליו הרבים. וכבר דברנו בזה הרבה, ושלמה המלך, עליו השלום צעק על זה (קהלת ז, טז־יז): "אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לא:): 'אם רשעת מעט, אל תוסיף להרשיע', ואם כבר הרשיע הרבה מאד, אף־על־פי־כן צריך גם הוא לקים מקרא זה - שלא יוסיף וירשיע עוד הרבה יותר, חס ושלום, וכל מה שממעט מלהרשיע יותר ויותר - בודאי הוא טובתו לנצח, וגם על־ידי־זה יוכל לזכות בסוף לשוב להשם־יתברך בשלמות, כי אין יאוש בעולם כלל, כמו שצעק רבנו ז"ל על זה בקול גדול ועמק עמק מאד (סימן עח תנינא). כי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפלו כחוט השערה אינה נאבדת לעולם, כי מדה טובה מרבה ממדת פרעניות (סוטה יא.). ומה כשאדם פוגם או עובר עברה, חס ושלום, השם־יתברך משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט, כמו שכתוב (ירמיה כג, כד): "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו" וכו'. וכתיב (תהלים לג, יד): "ממכון שבתו השגיח וכו' המבין אל כל מעשיהם". מכל שכן וכל שכן במדה טובה, שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם. נמצא, שפגם אלו הנופלים מחמת רבוי המשפט והדין כנ"ל - זה נמשך מבחינת קלפת עשו וכנ"ל. ולהפך מי שירצה לסמך רק על חסדו ויפרק על לגמרי, חס ושלום, זה בחינת קלפת ישמעאל וכנ"ל. ועקר השלמות זכה יעקב - שכלל משפט וצדקה יחד בשלמות גדול כנ"ל, על־כן היתה מטתו שלמה בלי פסול, כנ"ל: