# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/44/

ועל־כן רצה יצחק לברך את עשו כפי תקף דינו ומשפטו, אבל רבקה הצדקת שהיא בחינת תפלה כנ"ל, המתיקה הדין ולמדה את יעקב שילך במרמה וגנבה לקבל הברכות מיצחק דיקא, כי ידעה שיש כח בתפלתה ובתפלת יעקב שיכול לכלל הצדקה במשפט - שיקבל הברכות מיצחק דיקא. אבל מגדל הקטרוג וההתגרות של עשו, שהוא בחינת עקרב שאורב על ישראל תמיד, בפרט בעת שרוצים לקבל הברכות, שהם בחינת מציאה טובה שאזי אורב ומקטרג ביותר וכנ"ל, על־כן היה ההכרח שילך במרמה וסבב השם־יתברך שישלח יצחק את עשו לצוד ציד וכו', ובתוך כך קבל דיקא יעקב את הברכות, וכמובא בזהר הקדוש (תולדות קמג:) ובכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים שער לב, פרק ב) מזה וכו', עין שם.

וזה שאמר יצחק ליעקב (בראשית כז, כ): מה זה מהרת למצא בני - 'מהרת' דיקא, כי יצחק ראה והבין אז מרחוק שזה יעקב, כמובן בפרשה שאמר: גשה נא ואמשך וכו', על־כן אמר לו מה זה מהרת למצא מציאה טובה כזאת להאכילני ולקבל הברכות על־ידי־זה, הינו כי אמר כי אני יודע שסוף כל סוף יגיעו כל הברכות אליך יעקב, אך הייתי סבור שבתחלה צריכין לתן הברכות לעשו, כי הוא צריך למשל תחלה. וכמו שאמר יעקב בעצמו: יעבר נא אדני לפני עבדו, וכמובא (זהר וישלח קעב.), על־כן רציתי לברכו תחלה ועל־כן מה זה מהרת - 'מהרת' דיקא, למצא בני, כי לדעתי עדין אין הברכות, שהם בחינת מציאות טובות שלך.

והשיב: כי הקרה ה' אלקיך לפני, ואיתא במדרש (בראשית רבה סה, יט) רבי יוחנן וריש לקיש, חד אמר: אם לקרבנך המציא לך הקדוש־ברוך־הוא, שנאמר (בראשית כב, יג): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" וכו', למאכלך על אחת כמה וכמה. וחד אמר: אם לזווגך המציא לך, דכתיב (שם כד, י): "הקרה נא לפני היום", וכתיב (שם פסוק סג): "וירא והנה גמלים באים", למאכלך על אחת כמה וכמה. והוא פלא לכאורה, כי לפום רהטא הוא קל וחמר פריכא, כי בודאי להציל יצחק מדין שחיטת העקדה וכן להזמין לו זווגו הוא הצלה יתרה מלהזמין לו מאכלו לפי שעה?

אך על־פי הנ"ל יובן המדרש היטב ויבוא כמין חמר ויערב לנפשך מאד בעזר השם־יתברך, כי דיקא זכות העקדה ומציאת זווגו הזכיר אז כשרצה לקבל הברכות, כי אמר: הלא בשביל קרבן העקדה שהוא להמתיק גבורותיך הקרה ה' את האיל, וכן להמציא זווגך רבקה - שהיא בחינת תפלה שממתקת בחינת משפט וגבורה של יצחק עזר השם־יתברך בדרך נפלא, אף־על־פי שהיה קשה מאד למצא זווגך מעצם גבורותיך וכנ"ל, אף־על־פי־כן חמל ה' והמציא אותה לך, והכל היה בשבילי - בשביל שיצאו ישראל ממני. ועכשו למאכלך - שאני רוצה להאכילך כדי לקבל הברכות, כדי שיוכלו ישראל להתקים בעולם ולהתפרנס בכל תקף ואריכת מרירת גלותם, על אחת כמה וכמה שיזמין השם־יתברך לפני. נמצא, שמקשר יפה מאד המדרש הזה, כי דיקא על־ידי המתקת העקדה ועל־ידי זווגו רבקה בחינת תפלה כנ"ל, על־ידי־זה קבל הברכות וכנ"ל, [וזה שכתוב בספר האלף בית (ספר המדות, 'אכילה', חלק ב', אות ז) שאכילת הצדיקים גדול מקרבנות ומזווגן וכו', והבן היטב]: