# מז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/47/

וזה בחינת הנסיון של אברהם ויצחק בשעת העקדה, כי ידוע קשיות העולם על גדל הרעש של נסיון העקדה, כי לפי גדל צדקתו של אברהם - אין זה נסיון גדול כל־כך לכאורה, כי נדמה לנו שגם אנשים פשוטים יעמדו בנסיון זה, שכשיאמר לו השם־יתברך בפרוש לשחט את בנו יחידו - בודאי יקים דבריו וישחטהו.

אך עקר הנסיון היה מה שלא הרהר אחר מדותיו יתברך, וכמובא מזה, וכמובן בדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי תענית פרק ב, הלכה ד), ומובא בפרוש רש"י, ממה שאמר אחר־כך: אפרש שיחתי לפניך אתמול אמרת לי (בראשית כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואחר־כך אמרת לי להעלותו לעולה וכו'. מובן מזה ומשאר מקומות, שזה היה עקר הנסיון שלו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא וירא כג) על פסוק (בראשית כב, ה): "ואני והנער נלכה עד כה", ומובא בפרוש רש"י: 'אראה היכן הוא מה שאמר לי כה יהיה זרעך', אבל אברהם התחזק באמונה ולא הרהר אחר מדותיו ואמר: אף־על־פי שאיני מבין דרכיו, בודאי כך המדה שאי אפשר להבין דרכי ה', ואני מחיב לעשות את שלי להוליך בני יחידי לשחיטה, ואף־על־פי־כן אני מאמין שהשם־יתברך יקים כל דבריו שהבטיחני, כי דרכיו אי אפשר להבין כלל, כי הוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד, וכמו ששמעתי ממנו ז"ל בזה הרבה (עין כוכבי אור, אמת ואמונה י).

וזה בחינת מה שכתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כי כל האבות הקדושים הבינו וראו מרחוק - שעקר התכלית והתקוה יהיה רק בסוף האחרון כשיבוא משיח, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה מד, יט) על פסוק (בראשית טו, יד): "וגם את הגוי אשר יעבדו", לרבות שעבוד מלכיות, וכן בכמה מקומות, שכלם ראו גלות הזה המר האחרון הארך כל־כך, אבל בעצם גדלת השגת ורוח קדשם - לא יכלו לעמד על הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות, שהוא סתום ונעלם מאד מעין כל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נו.) על פסוק (בראשית מט, א): "ויקרא יעקב לבניו" וכו', שבקש לגלות להם קץ הגאלה ונסתלקה הימנו שכינה. וזהו בחינת מה שכתוב באברהם (שם כב, ד): וירא את המקום מרחק - שראה התקוה שהוא קדשת מקום הבית־המקדש שהוא בית חיינו, ושם כל תקותנו, אבל ראה את המקום מרחק, כי אי אפשר לעמד על הדבר, מתי נשוב לזה המקום הקדוש, אבל אף־על־פי־כן ראה אותו בראיה יפה וברה שבודאי נזכה לזה המקום הקדוש סוף כל סוף, רק הוא מרחוק [וכמבאר בדברינו בזה הרבה להוציא רמזים מזה כל אחד לעצמו לענין גאלת נפשו בפרטיות, עין שם בהלכות שלוח הקן הלכה ה].

וזה בעצמו בחינת ואני והנער נלכה עד 'כה', כי בחינת 'כה' מרמז על דבר שרואין מרחוק מאד, וכמו שפרש רש"י בפרשת 'מטות' (במדבר ל, ב), משה נתנבא ב'כה' וכל הנביאים נתנבאו ב'כה', מוסף עליהם משה שנתנבא ב'זה הדבר', כי כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה - שראו נבואתם מרחוק מאד, אבל משה התנבא גם ב'זה הדבר' - שהוא בחינת שראה הנבואה בראיה יפה וברה, אבל גם משה התנבא ב'כה', כי היו כמה נבואות שגם הוא הכרח לראותן מרחוק מאד.

וזה בחינת (שמות יא, ד): "כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא" וכו', כי סוד חצות לילה גם משה לא יכל לעמד עליו בשלמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:) 'מכדי משה לא ידע חצות אימת, ואמר "כחצות", דוד ידע שאמר, "חצות לילה אקום להודות לך" וכו', הינו כי משה ידע שעקר הוא הגאלה האחרונה שתהיה בזכות דוד והנלוים אליו, שהם הצדיקים וכשרים העומדים בחצות לילה - לקונן על חרבן בית־המקדש, שאז השם־יתברך וכל הצדיקים שבגן עדן צייתין לקלייהו וכו' (מקשיבים לקולם), ועל־ידי־זה תהיה הגאלה בבחינת (ישעיה סו, י): "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ל:): 'כל המתאבל על ירושלים וכו'. אבל לא יכול לעמד על הדבר מתי יהיה הקץ, כי הוא סתום מאד כנ"ל, ועל־כן גם בגאלה הראשונה רמז בדבריו, שאמר "כחצת הלילה אני יוצא", כי בכל דבריו ושליחותו הסתכל על הקץ האחרון שבשביל זה מאן בשליחות בתחלה וכו'. ועל־כן רמז בדבריו ואמר "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" וכו', כי כל הגליות מכנים בשם 'מצרים' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה טז, ד), ועל־כן אמר "כחצת", כי הקץ האחרון סתום מאד רק דוד שהוא בעצמו משיח אמר (תהלים קיט, סב): חצות לילה אקום וכו'.

ועל־כן אמר משה אז: "כה אמר ה'", כי נבואה זו של בחינת חצות שמרמז על קץ האחרון - היא רחוקה מאד, ואי אפשר לעמד על זה, על־כן אמר בלשון 'כה', וכנ"ל. וזהו בעצמו בחינת (בראשית כב, ה): "ואני והנער נלכה עד כה", הנאמר באברהם, כי האמין, שאף־על־פי שמוליך בנו לשחיטה, אף־על־פי־כן בודאי יתקימו דבריו יתברך, שאמר (בראשית כא, ב): "כי ביצחק יקרא לך זרע", אך הוא בבחינת 'כה' שרחוק מאד, ואי אפשר להבין - רק מרחוק רואין, וכנ"ל.

ועל־כן אחר־כך כשהציל השם־יתברך את יצחק והעלה איל תחתיו, אז הבין אברהם יותר, שאי אפשר להבין דרכיו ולעמד על סוף דבריו, בפרט בענין הקץ האחרון, שכל ההבטחות שהבטיחו לתן לו זרע ולהנחילם את הארץ - הכל היה בשביל הקץ האחרון, שרק אז יתקימו בשלמות כל ההבטחות, אבל אי אפשר לעמד על סוף הדבר בשום אפן, רק אנו מחיבים בכל יום לקים דברי השם־יתברך ומצותיו, ולהאמין שעל־ידי־זה יתקרב הקץ ולחכות בכל יום שיבוא, ואף־על־פי־כן, אם לא יבוא באותו היום - נחכה ביום אחר עד שסוף כל סוף יבוא, כמו שאמרו (חבקוק ב, ג): "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר".

וזהו (בראשית כב, יד): ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שאין לו פרוש לכאורה, וכאשר נדחק רש"י בפרושו, אך עתה יתפרש כפשוטו, שקרא המקום של הבית־המקדש שהוא עקר התקוה כנ"ל ה' יראה. הינו כי רק ה' יראה זה המקום להשרות בו שכינתו, כי רק הוא יתברך לבד יודע הסוף, אבל אנו אסור לנו לחשב בזה שום קץ כלל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז.), רק עלינו מטל בכל יום ויום לעשות את שלנו - לסור מרע ולעשות טוב בכל יום ויום, שעל־ידי־זה מתקרבת הגאלה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם צח.) ששאל את אליהו: אימתי יבוא מר? אמר לו: היום, היום אם בקלו תשמעו. ואם כבר היו כמה צדיקים וכשרים שעבדו אותו יתברך בכל יום ויום ואף־על־פי־כן עדין לא בא - הוא מחמת הקלקול של אחרים שמעכבין ביאתו, אבל אף־על־פי־כן כל אחד כפי עבודתו הוא מקרב הגאלה באותו היום, וסוף כל סוף יתקבצו התנוצצות הגאלה שעוררו הצדיקים והכשרים בכל יום ויום ועל־ידי־זה תבוא הגאלה. וכמו שכתב רבנו ז"ל על מאמר רבה בר בר חנה, כד חם גבה אתהפיך בסימן ב, עין שם.

וזהו: אשר יאמר היום בהר ה' יראה, וכמו שפרש רש"י, שקאי על כל יום של כל הדורות הבאים הקוראים מקרא הזה וכו', עין שם. הינו בחינת "היום אם בקלו תשמעו" הנ"ל, שבכל יום מתקרבת הגאלה כפי העבודה של כל אחד ואחד שעובד את השם־יתברך, וכמו שאנו מברכין בכל יום 'מצמיח קרן ישועה'. וזהו אשר יאמר היום, הינו בכל יום ויום של כל אדם שבכל דור ודור - היום ה' יראה לעמו במקום הזה, כמו שפרש רש"י שם. כי בכל יום מתנוצצת הגאלה וה' נראה במקום הזה וכנ"ל, אך אף־על־פי־כן לעמד על סוף הדבר מתי תהיה הגאלה השלמה בקץ האחרון, על זה אמר: ה' יראה, כי רק השם־יתברך בעצמו יראה זאת וכנ"ל. אבל אף־על־פי־כן אשר יאמר היום, הינו בכל יום ויום בהר ה' יראה וכנ"ל.

ועין מה שמבאר בסימן רעב על פסוק זה: "היום אם בקלו תשמעו" - שזה עקר העצה לעבודת השם־יתברך, לחשב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד וכו', עין שם והוא שיך לענין הנ"ל, כי הכל אחד, כי אסור לדחק את השעה וצריכין שלא לחשב רק אותו היום, בבחינת "זה היום עשה ה'" וכו', ועל־ידי־זה יזכה לעבודת השם־יתברך, וכמו־כן יזכה שממנו לא יהיה עכוב משיח כל־כך, וכפי עבודת ישראל המקימים זאת ועובדים את ה' בכל יום, כמו כן מתנוצץ צמיחת קרן ישועה בכל יום וכנ"ל, עד שסוף כל סוף יתקבצו כל עבודתם יחד ותבוא הגאלה בשלמות, וכל אחד כפי חלקו בהתקרבות משיח - כן יזכה אז להתענג על ה' ולשבע מטובו הגדול שישפיע עלינו אז: