# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/51/

וזהו בחינת תקף הנס של חנכה, כי מלכות הרשעה רצו להשכיח תורתך וכו' ולהחריב הבית־המקדש קדם זמנו, כי רצו לעקר קדשת ישראל לגמרי, חס ושלום, שעל־ידי־זה היה חוזר העולם לתהו ובהו, כי אין קיום להעולם בלא התורה, כי הסטרא אחרא בחינת מלכות הרשעה ראו והבינו, שזה הבית השני לא יתקים וסופו לחרב, כי גם אז בבנינו היה ידם תקיפה על ישראל, על־כן רצו להחריבו תכף, כדי להגביר החשך מאד להחשיך, חס ושלום, עיני ישראל שיהיו מתיאשין מן הגאלה השלמה לגמרי. כי עקר בריאת העולם היה רק בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל הבית־המקדש, כמו שכתוב (בראשית א, א): בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ואמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה לו, ד): בשביל ראשית שהם ישראל והתורה ובית־המקדש שנקראים 'ראשית' וכו'. אך והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, שהם בחינת ארבע מלכיות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל. ומבאר בדבריהם ז"ל (בראשית רבה ב, ד), שמלכות יון הרשעה הם בחינת חשך, ומלכות אדום שהוא הגלות של עכשו הוא בחינת תהום, נמצא, שמלכות יון הרשעה שמשלה אז הם בחינת וחשך על פני תהום - שהם החשך שמכסה על פני תהום שהוא הגלות הזה שנמשל לתהום. וכשנופלים באור יום לתהום גם כן מר מאד וקשה לעלות, מכל שכן כשמתגבר עוד החשך על פני התהום. וזה היה כונת מלכות יון הרשעה אז שהם בחינת וחשך שעל פני תהום - שרצו להגביר החשך מאד להסמיך הגליות יחד שיחרב הבית מיד כדי שיתגבר החשך על פני התהום כדי שלא יוכלו ישראל לעלות ולצאת, חס ושלום.

וה' יתברך ברחמיו המרבים נתן בלב הצדיקי אמת מתתיהו ובניו ללחם מלחמות ה'. ועקר כחם היה על־ידי עזות דקדשה שהמשיכו מבחינת תפלת ה' ממש, כמובא (סדר הדורות ג"א תרכ"ב), שיהודה בנו של מתתיהו היה נקרא יהודה מ'כ'ב'א'י', שהיה צועק במלחמה מ' י כ' מוך ב' א'לים י' י (שמות טו, יא). כי עקר השבח של "מי כמוך" וכו' הוא מה שהשם־יתברך מגביר החסדים על הגבורות לעזר לישראל, שזהו עקר גבורות גבורתו, וכמו שנסמך לזה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא - "נורא תהלת" זה בחינת תפלתו יתברך, כי הוא יתברך נורא תפלות, כי תפלותיו הם נוראות מאד, שעל־ידי־זה הוא עשה פלא להציל את ישראל.

ועל־כן זכו כשנצחום שהיה להם נס גדול כזה בנרות המנורה דיקא, שעל זה קבעו לנו להדליק נר חנכה. להורות, שעדין ה' עמנו ומאיר לנו אור גדול בתוך תקף החשך של מלכות הרשעה, בבחינת (מיכה ז, ח): "אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי". ועל־ידי־זה עקר השם־יתברך מחשבתם הרעה ונתהפך לנו לטובה מהפך אל הפך, כי לא די שלא הגבירו החשך שעל פני תהום, חס ושלום כנ"ל, אף גם נתהפך, שתקנו לנו הצדיקים הנ"ל תקון גדול ונפלא לדורות, שהמשיכו לנו מצוה חדשה קדושה ונוראה כזאת לדורות, עד שגם אנחנו עתה בתקף אריכת הגלות הזה, שהוא בחינת תהום ממש - זוכין להדליק נר חנכה, שהוא בחינת אור נפלא ונורא מאד, שמאיר לנו בתוך חשכת אפלת התהום, שעל־ידי־זה יש לנו תקוה שלא להתיאש מן הרחמים, כי עדין הוא יתברך מאיר לנו ברחמיו בבחינת "כי אשב בחשך ה' אור לי", כנ"ל.

כי אור נר חנכה נמשך ממקום גבה מאד, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים חנכה), הינו מבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, ועקר נפלאות מעלת נר חנכה הוא - שנמשך ממקום גבה מאד מבחינת תורת ה' ותפלת ה', עד שיש לו כח להאיר למטה למטה בתוך חשכת אפלת התהום ממש, כי כל מה שהאור גבה יותר - יכול להאיר למטה למטה יותר, כמבאר במקום אחר (הלכות קריאת־שמע, הלכה ד, אות יג):