# נה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/55/

וזה בחינת כלל כונות התפלה בכל יום, כי מבאר בכונות האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, פרק ד) שכלל הכונות לתקן הארבעה עולמות: אצילות בריאה יצירה עשיה בעבדא ובמלולא, כי בתחלה צריכין לתקנם בעבדא על־ידי: 'יפנה ויטל ידיו' - שעל־ידי־זה דוחין הפסלת ומטהרין עולם העשיה. ועל־ידי ציצית מתקנים עולם היצירה. ועל־ידי תפלין של יד - מתקנין עולם הבריאה. ועל־ידי תפלין של ראש עולם האצילות וכל זה בעבדא. ואחר־כך במלולא, על־ידי ברכת השחר וקרבנות וכו' מתקנים במלולא עולם העשיה. ועל־ידי פסוקי דזמרה - עולם היצירה. ועל־ידי קריאת שמע וברכותיה - עולם הבריאה, ועל־ידי תפלת שמונה עשרה - עולם האצילות, הינו כי עבדא ומלולא הם בחינת נעשה ונשמע, כי נעשה בחינת עבדא בחינת תורה. ומלולא בחינת נשמע, בחינת תפלה שהוא בדבור דיקא. וצריכין לעלות מדרגא לדרגא עד אצילות, ושם צריכין לכלל באין־סוף עד שתהיה התפלה, בחינת תפלת ה' ממש.

וזה בחינת מה שמבקשין קדם התפלה ה' שפתי תפתח וכו', הינו שאיני יודע מה לדבר כלל ואיך להמשיך החסדים לבטל הדין, רק ה' שפתי תפתח והוא בעצמו כביכול, ידבר בי כל דברי התפלה בבחינת "רוח ה' דבר בי" (שמואל־ב' כג, ב), הינו שאהיה נכלל בך, עד שתהיה תפלתי בחינת תפלת ה' ממש. וזהו: ופי יגיד תהלתך, בחינת (דברים ח, כא): "הוא תהלתך והוא אלקיך", שזה עקר שלמות התפלה - שתהיה התפלה נכלל באחדותו יתברך, כמבאר במקום אחר (סימן סה), הינו בחינת תפלת ה', כנ"ל.

וזה בחינת מעלת תפלה בצבור שאז אין תפלתו נמאסת, בבחינת (איוב לו, ה): "הן אל כביר לא ימאס", כי 'אכל בי עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.). ועקר התקון על־ידי החזן והשליח צבור כשהוא הגון כראוי, כי השליח צבור צריך שיהיה המבחר שבצבור - שיוכל ללקט כל הנקדות טובות שיש בכל אחד מהצבור ולכלל עמהם בו יתברך, עד שיעורר תפלת ה' ממש, שזהו בחינת חזרת התפלה בצבור, שאז אומרים קדשה, כי על־ידי חזרת התפלה - על־ידי־זה מקבץ השליח צבור כל תפלות הצבור וכוללם יחד, ועולה עמהם ונכלל בתפלת ה', ששם תכלית הקדשה העליונה על כל הקדשות, שזהו בחינת שלש קדשות: קדוש קדוש קדוש, בחינת קדשת התורה, בחינת נעשה ובחינת קדשת התפלה, בחינת נשמע, וקדוש השלישי הוא בחינת כלליות קדשתם יחד, כי העקר לכלל קדשת הנשמע בקדשת הנעשה וכנ"ל.

וזהו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", כבוד זה בחינת מלך הכבוד, בחינת משפט, בחינת (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ", כי עקר כבוד המלך שעושה משפט, הינו כי כל זה הוא עדין בחינת משפט שהוא בחינת תורה וכו' כנ"ל, כי גם בבחינת תורת ה' כלול כל הבחינות הנ"ל וכנ"ל, ואזי האופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו - שזהו בחינת איה מקום כבודו, כמו שאומרים בקדשת כתר בשבת, הינו שאומרים שאין זה עקר שבח וכבוד השם־יתברך שכבודו הוא בחינת משפט מלא כל העולם, כי על־ידי־זה לא היה מתקים העולם כנ"ל, רק באמת אין יודעין כלל איה מקום כבודו, כי דרכי משפטו אי אפשר להשיג, כי המשפט כלול בצדקה שנמשך מתפלת ה' כנ"ל שזה אי אפשר להשיג כלל, על־כן עקר שבחו יתברך: ברוך כבוד ה' ממקומו - ששם רחמים גדולים מאד שאין לשער, בחינת ממקומו הוא יפן ברחמים וכו'.

ועל־כן אומרים המלאכים זאת ברעש גדול, כי מזדעזעים מאד מאימת גדלתו יתברך, מחמת שמבינים מרחוק עצם פלאות חסדיו עד אין קץ, שהם עקר גדלתו יתברך כנ"ל שאי אפשר להם להשיג כלל כי אם הצדיקים הגדולים שהיו בזה העולם וכו' וכנ"ל.

ומי שאינו יכול להתפלל עם הצבור - עקר תקנתו לקשר עצמו לצדיקים שבדור הנ"ל - שזכו לתפלת ה' ממש, שכל עקר תקון התפלה על ידם, כי גם השליח צבור אין לו כח לכל הנ"ל, אפלו אם הוא איש כשר והגון באמת, כי אם בכח הצדיקים שצריך להתקשר אליהם ביותר, כדי שיוכל להעלות כל תפלת הצבור לבחינת תפלת ה' כנ"ל: