# ס

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/60/

ועל־כן אחר הקמת המשכן נצטוו בראשונה מיד על מצות הדלקת נרות המנורה, כמו שכתוב בתחלת פרשת "ואתה תצוה" וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' שנסמך מיד אחר פרשת תרומה, שמדבר מעשית המשכן, וכן בפרשת חנכת המזבח שהקריבו הנשיאים נסמך מיד פרשת בהעלתך את הנרת, כי עקר מעשה המשכן היה לתקן חטא העגל שהוא פגם האמונה, שאז אבדו ישראל הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע, שבשלמות לא יחזרו לנו עד ביאת הגואל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.). אבל אף־על־פי־כן התחיל משה רבנו לתקן מיד ולהחזיר לנו הארת קדשתם בכל פעם, וזה היה על־ידי הקמת המשכן שהוא תקון חטא הנ"ל, כי המשכן הוא בחינת קדשת הבית־המקדש, ששם מאירין בחינת שני הכתרים הנ"ל, שהם בחינת תורה ותפלה, בחינת נעשה ונשמע, כנ"ל.

ועל־כן התחיל מיד מהדלקת נרות המנורה, כי זה עקר בחינת מצות הדלקת נרות המנורה בכל יום, כי זה ידוע, שאור יום בחינת חסד, וחשכת לילה בחינת גבורות ודינים. ובכל יום עוסקין בהמשכת החסדים על־ידי סדר התפלה בשחרית ומנחה כנ"ל, ועל־ידי כל עסק התורה והמצות שמקימין בכל יום. ובפרט בזמן שהמשכן או הבית־המקדש היה קים, שאז עסקו בעבודה בכל יום בכל סדר המערכה מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים וכו', שעל־ידי כל זה המשיכו חסדים חדשים בכל יום להמתיק הדינים, וכנ"ל.

וכשמגיע סמוך לערב: כד לילא פריש גדפהא על עלמא (כאשר הלילה פורש את כנפיו על העולם) - אז צוה לנו ברחמיו יתברך להדליק נרות המנורה על־ידי (שמות ל, כה): "שמן משחת קדש", כי אור נרות המנורה הקדושה נמשך מאור התורה והתפלה, שהוא בחינת כלל העבודה של המשכן ובית המקדש שעסקו ביום, בבחינת (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור", הינו כי אור נרות המנורה נמשך מבחינת אור התורה שדולק ומאיר על־ידי התפלה, שהיא בחינת רצון ודבקות, שהוא בחינת השמן זך של המנורה, כי שמן בחינת רצון, כמו שכתוב (דברים לג, כד): "יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו". וכמובן בהתורה "ראיתי מנורת זהב וגלה על ראשה" (סימן ח), שמפרש שם שהוא התפלה, שהוא בחינת המעין של השמן הטוב, עין שם. ומשם מאירים נרות המנורה, הינו מבחינת ה'תורה אור' שהוא בחינת משפט, בחינת נעשה שנמתק על־ידי בחינת נשמע, בחינת צדקה, בחינת תפלה, שזה כלל העבודה שבכל יום - לכלל הנשמע בהנעשה, להמתיק המשפט בצדקה על־ידי כלליות התפלה בהתורה וכנ"ל, ומשם ממשיכין ומדליקין אור המנורה בכל יום וכנ"ל, להמתיק לעת ערב חשכת הלילה, שלא יתגברו המשפטים והדינים בלילה, חס ושלום, רק "לילה כיום יאיר" על־ידי נרות המנורה שדולקין ומאירין בכל הלילה, שזהו בחינת (הושע ו, ה): "ומשפטיך אור יצא", בחינת (תהלים לז, ו): "והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים".

וכל זה היה נעשה בכל יום על־ידי הדלקת המנורה בבית־המקדש ובמשכן. ועכשו שנחרב הבית־המקדש בעונותינו, והיונים אז רצו להתגבר להגביר ה חשך שעל פני תהום לגמרי, חמל עלינו השם־יתברך שהמשיכו לנו הצדיקי־אמת אור נר חנכה הקדוש, שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה שאנו ממשיכין אור הנ"ל, שהוא בחינת אור תורה ותפלה, על־ידי מצות נר חנכה שמדליק כל אחד בביתו וכנ"ל, ועל־כן קורין פרשת 'חנכת המזבח' ופרשת "בהעלתך" בחנכה, וכנ"ל: