# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/68/

וזה בחינת הצדקה של חנכה שנוהגין כל ישראל אז להרבות בצדקה (עין מגן־אברהם, ארח־חיים, סימן תרע), כי כל קדשת חנכה נמשך על־ידי בחינת משפט וצדקה, שהוא בחינת נעשה ונשמע וכו', תורה ותפלה וכו', ועקר הוא הנשמע בחינת תפלה, בחינת צדקה, שעל־ידי־זה ממתיקין המשפט שיהיה בצדקה וחסד גדול וכנ"ל, על־כן מרבין אז בצדקה, כדי לעורר על־ידי־זה בחינת צדקתו יתברך, בחינת תפלת ה', כדי להמתיק כל מיני משפטים ויתנהג עמנו בצדקה וכנ"ל. וזהו גדל מעלת הצדקה, כי העני בבחינת דין ומשפט, כי העניות נמשך מתקפא דדינא (מתקף הדין), ועקר המתקת הדין הוא על־ידי אתערותא דלתתא דיקא, דהינו כשנתעורר האדם הבעל־בחירה שבזה העולם וחונן את הדל שעל־ידי־זה עקר המתקת הדין, כי אז דיקא נתעורר צדקתו יתברך לשפט בצדקה וחסד גדול. ועל־כן "מלוה ה' חונן דל", כי כביכול, השם־יתברך בעצמו קשה לו לבטל הדין בעצמו, כי עקר ההמתקה על־ידי האדם הבעל־בחירה [ועין מזה במקום אחר (הלכות ברכת השחר, הלכה ה', אות צא)]: