# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/7/

וזה בחינת המדרש פליאה (זהר שופטים ערה.) המובא בכונות, וזה לשונו: "תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו", תאנא, איזהו חג שהלבנה מתכסית בו? הוי אומר, זה ראש־השנה. ואמאי מתכסית הלבנה? לפי שביום זה הקדוש־ברוך־הוא יושב על כסא דין ודן את העולם, והשטן בא ומקטרג על ישראל ומזכיר עונותיהם. ואומר לו הקדוש־ברוך־הוא: הבא עדים. והוא הולך ומביא את החמה ואומר לו הקדוש־ברוך־הוא (דברים יט, טו): "על־פי שנים עדים יקום דבר", והולך להביא הלבנה, והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למצאה, ואז הקדוש־ברוך־הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכו' עד כאן לשונו.

חמה ולבנה: הם בחינת תורה ותפלה בחינת נעשה ונשמע וכו', כי חמה בחינת תורה שנקראת 'שמש', כמו שפרש רש"י על פסוק (א, ג): "תחת השמש" בקהלת. ולבנה בחינת מלכות דוד, כידוע, בחינת תפלה, בחינת "ואני תפלה", ועקר התפלה בחינת נשמע - הוא בחינת רצונות וכסופין חזקים להשם־יתברך בדבקות ובטול גמור אל אור האין־סוף, עד שבא לדבורים, שהשם־יתברך מרחם עליו ופותח פיו לפרש שיחתו לפניו, וכמובן בהתורה הנ"ל וכן בכמה מקומות בדבריו ז"ל.

וזה בחינת (משלי טז, א): "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" - שעקר ההכנה ועריכת הלב שמכין ומעריך לבו בכסופין חזקים ובא לפני השם־יתברך לפרש שיחתו, וה' ברחמיו נותן מענה בפיו, בחינת "ומה' מענה לשון". וזה עקר בחינת נשמע שהוא בחינת תפלה, שהוא בחינת בטול אל אור אין־סוף, כמו שמבאר שם, ועל־ידי־זה זוכה שישיג תורת ה' עד שנעשית תורתו, שזהו בחינת שעושה מהנשמע נעשה, מהנסתר נגלה, מתפלה תורה:

וזהו בעצמו מה שכתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל במקום אחר בסימן כ"ה לקוטי תנינא - לעשות מהתורה תפלה, אף־על־פי שלפום רהטא נראים כסותרים זה את זה, כי כאן כתב לעשות מהתפלה תורה, ושם כתב לעשות מהתורה תפלה, אך באמת בשניהם לדבר אחד נתכון, כי מה שכתב כמה פעמים לעשות מהתורה תפלה כונתו לעשות מהתורה שלא זכה עדין לקימה ולהשיגה, לעשות ממנה תפלה להתפלל להשם־יתברך שיזכה לקימה ולהשיגה, וזהו בעצמו מה שכתוב כאן לעשות מתורת ה' בחינת תפלה - בחינת נשמע, לעשות מזה תורתו בחינת נעשה וכו', כי התורה שלא זכה עדין לקימה כראוי ולהשיגה היא אצלו בחינת תורת ה', בחינת נסתרות ממנו. ועל זה צריך לבטל עצמו ולהתפלל הרבה להשם־יתברך עד שיקימה וישיגה - לעשות מתורת ה' תורתו. נמצא שעושה מהתורה תפלה, הינו מבחינת תורת ה', שהוא הנסתר ורחוק ממנו, עושה מזה תפלה שמתפלל להשם־יתברך שיזכה לבוא לזה, ואחר־כך כשזוכה לפעל בקשתו ומשיג בחינת הנסתר, בחינת תורת ה', אזי נעשה מתורת ה', שהוא בחינת תפלה, תורתו, נמצא ששניהם אחד:

ונבאר הדבר קצת, כי כונת אדמו"ר ז"ל שהזהיר מאד לעשות מהתורה תפלה, היה כונתו מהתורה שלא זכה עדין להגיע אליה, הן מצד הקיום הן מצד ההשגה, והעקר הוא הקיום, כמו למשל כשלומד בתורה (סימן ז) שעל־ידי מצות ציצית זוכה להנצל מנאוף, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ועל־ידי־זה יהיה נצול מעצות הפוכות שאינם אמת וכו'. ועל־ידי־זה יזכה לאמונה ולתפלה ולארץ־ישראל וכו'. ויודע בעצמו רחוקו מזה, הוא צריך להתפלל הרבה להשם־יתברך ולעשות מהתורה הזאת תפלה - להתפלל להשם־יתברך שיזכה לקים מצות ציצית כראוי באפן שיזכה לכל הנ"ל. נמצא, שכל התורה הזאת היא אצלו בחינת תורת ה', מאחר שלא זכה עדין לקימה בשלמות הראוי באפן שיגיע לכל הנ"ל, רק שהצדיק שגלה זאת התורה זכה לזה בשלמות, כי אצלו היא תורתו [וגם נמוכה אצלו באלפים ורבבות מדרגות מבחינת תורתו, מבחינת הנגלה שלו, רק שהכרח להוריד עצמו בשבילנו לאמרה כך וכו', כמבאר מזה במקום אחר (חיי מוהר"ן שם)]. אבל אצלנו הוא בח ינת תורת ה', בחינת נסתר מאחר שלא זכינו לקימה כראוי, מכל שכן להשיגה ועל זה צריכין תפלה כנ"ל. ועושין מהתורה הינו מבחינת תורת ה' תפלה, עד שזוכה לבוא לזה לקים ולהשיג זאת התורה ואז נעשה מתורת ה', שהיא בחינת תפלה, תורתו.

נמצא ששניהם אחד, כי מה שכתוב כאן לעשות מהתפלה תורה, הינו בחינת תורתו שיהיה נעשה מהנסתר, שהיא בחינת תורת ה', יהיה נעשה מזה על־ידי רבוי תפלות בחינת תורתו, שזהו בעצמו מה שאיתא במקום אחר, לעשות מהתורה תפלה, הינו מתורת ה' מה שגלו הצדיקים ואנחנו עדין רחוקים ממנה, לעשות מזה תפלה עד שנזכה לזה ויהיה נעשה תורתו, והרי בשניהם לדבר אחד נתכון וכנ"ל [ועין במקום אחר מזה בהלכות ספר תורה, וכאן מבאר יותר בעזר השם־יתברך]: