# עב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/72/

וזה (במדבר ח, ב): בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרת - שבעת הנרת הם בחינת שבעה רועים שמכניסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל, אבל אי אפשר להתקרב אליהם כי אם על־ידי עזות דקדשה שמקבלין על־ידי שני הכתרים, שהם בחינת נעשה ונשמע וכו', וכבר מבאר לעיל, שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו', ובאמת הכל נעשה על־ידי הצדיקי אמת, והעקר על־ידי הצדיק שהוא בחינת משה משיח, שהוא כלול מכל התקונים המבארים בתורה הנ"ל, כי משה הוא אחד מהשבעה רועים וכלול מכלם, כמו שמבאר שם, והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחינת נעשה ונשמע. כמו שאיתא בכתבים (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק ח), שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל, כמובא מזה בכונת 'ישמח משה' וכו', והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל, ועל־ידי־זה אנו זוכין לשמחה בחינת עזות דקדשה, ועל־ידי־זה זוכין להתקרב אליו, שהוא כלליות השבעה רועים. שעל־ידי־זה מאיר וממשיך עלינו אמונה שלמה, ונתתקן בחינת חותם הידין, שעל־ידי־זה זוכין לחותם הרגלין וכו', שהוא גם כן מתתקן רק על ידו, כי רק הוא עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, שטוען עם השם־יתברך (שמות לב, יא): "למה ה' יחרה אפך בעמך" וכו'.

נמצא, שכל התקונים מראש ועד סוף - הכל על ידו, והוא בחינת פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו: אל מול פני המנורה, שהוא בחינת משה שכלול מכל התקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרת - כי אי אפשר לקבל אורם כי אם על ידו, כנ"ל.

וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלתך וכו', כי על־ידי נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחינת ירידה תכלית עליה הנ"ל, כי כל נפש מישראל הוא בחינת נר, כמו שכתוב (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם", וכלם עולין מירידתן ומאירין בכח תקון המנורה הנ"ל.

וזהו: וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא - 'מקשה' פרש רש"י, שהיתה כל המנורה עשויה מעשת אחד מראש ועד סוף, הינו שכל תקוני המנורה כלם תלויים זה בזה, וכלם נעשים מעשת אחד. להורות, שכלם נעשים מהצדיק בחינת משה בעצמו שממנו כל התקונים הנ"ל מראש ועד סוף.

וזהו: עד ירכה עד פרחה מקשה הוא - שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התקונים הנ"ל, עד שמכניס בחינת עקשנות ועזות דקדשה גם בדיוטא התחתונה מאד, בבחינת ירכין ורגלין, בבחינת עד ירכה עד פרחה מקשה הוא. וזה בחינת עד פרחה - בחינת פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו יתברך, שמאיר גם בבחינת רגלין וירך, שמגדל העזות דקדשה שמכניס בכל אחד מישראל על־ידי כל התקונים הנ"ל, על־ידי־זה פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו יתברך גם בבחינת ירך ורגלין, בבחינת עד ירכה עד פרחה מקשה הוא.

וזהו: כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה. ודרשו רבותינו ז"ל (מנחות כט.), שהיה משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו השם־יתברך מנורה של אש וכו', כי באמת הכל מאתו יתברך, כי כל התקונים הנ"ל נעשין על־ידי תורת ה' ותפלת ה' בעצמו, כביכול, שזהו בחינת המנורה, שהראה לו מלמעלה. וכן עשה מ שה את המנורה - כי הוא נכלל בו יתברך, וזכה גם כן לבחינת תורת ה' ותפלת ה', שעל־ידי־זה נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התקונים הנ"ל הכלולים במנורה.

ועל־כן נתקשה משה מאד על מעשה המנורה, מחמת שראה שהכל נעשה מעשת אחד והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה, על־כן היה קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו השם־יתברך שהכל ממנו יתברך, רק העקר הוא הרצון האמת, שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להשם־יתברך יזכה לכל זה וכנ"ל, וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכריה (ד, ו): "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי" וכו' בחינת רצון, כי העקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להשם־יתברך באמת לאמתו על־ידי־זה יזכה לכל הנ"ל, וכנ"ל: