# עד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat2/2494/65-2/74/

וזה בחינת מצות השבת אבדה. כי כל האבדות, חס ושלום, נמשכין מפגם הדעת, שהוא בחינת פגם כל החטאים שכלם כלולים בחטא העגל (עין תנחומא תשא כ), שאז אבדו ישראל שני הכתרים הנ"ל שהם בחינת נעשה ונשמע, שהם עקר המחין והדעת שהוא ידיעת הנגלה והנסתר וכו', שזה עקר דעת האדם שבשביל זה בא לעולם. ומהאבדה הגדולה הזאת שהיא אבדת הדעת - משם נמשכין כל האבדות שבעולם, חס ושלום, בגשמיות ורוחניות, כי גם האבדות בגשמיות נמשכין מפגם הדעת, על שלא השתדל בשכלו ודעתו לשמר את הדבר. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ג:) לענין שוטה ממש, איזהו שוטה: זה המאבד מה שנותנין לו. ועל־כן עקר תקון כל האבדות הוא על־ידי בעלי דעה האמתיים שהם הצדיקי אמת, שהם בחינת משה משיח, שהם הדעת של כל העולם, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן קפח) שהצדיק מחפש ומוצא כל האבדות של כל העולם וכו', עין שם. כי הצדיק הוא בחינת משה משיח שהוא הדעת של כל העולם שעל־ידי־זה תקון כל האבדות שבאים מפגם הדעת, כנ"ל.

כי כל עבודת הצדיק להחזיר לעצמו ולכל ישראל בחינת שני הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע שאבדו ישראל. כי השם־יתברך עתיד להחזירם לנו על־ידי משיח צדקנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (ישעיה לה, י): "ופדויי ה' ישבון וכו', ושמחת עולם על ראשם" וכו'. וגם עתה כל הצדיקי אמת מתיגעים לתקן כל החטאים שכלם כלולים בחטא העגל, ולהחזיר לעצמן ולכל הנלוים אליהם את בחינת שני הכתרים הנ"ל - לכל אחד ואחד כפי יגיעתו וטרחו בעבודת ה'. והעקר כפי השתוקקותו וכסופיו ורצונות טובים שלו וגעגועיו ורבוי שיחותיו ותפלותיו להשם־יתברך וכנ"ל: